תיאטרון הוד מלכותה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:HerMajestysTheatre.png|שמאל|ממוזער|300px|חזית התיאטרון בספטמבר 2007]]

 

המבנה הנוכחי תוכנן על ידי ה[[אדריכל]] [[צ'ארלס ג'. פיפס]] ונבנה ב-[[1897]] עבור המפיק [[הרברט בירבוהם טרי]], שהקים במקום את [[האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה]]. בשנים המוקדמות של [[המאה ה-20]] הפיק טרי בתיאטרון מחזות קלאסיים של [[שייקספיר]] ועוד, ובתיאטרון נערכו הצגות בכורה של [[מחזאי]]ם כמו [[ג'ורג' ברנרד שו]], [[נואל קווארד]] ו[[ג'.ב. פריסטלי]]. מאז [[מלחמת העולם הראשונה]], מוצגים בתיאטרון בעיקר [[מחזמר|מחזות זמר]], למשל "[[צ'ו צ'ין צ'או]]". כך, מאז [[1986]] מוצג בתיאטרון המחזמר "[[פנטום האופרה]] של [[אנדרו לויד ובר]].

בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19, מילא התיאטרון תפקיד חשוב בתור הזהב של ה[[בלט רומנטי|בלט הרומנטי]]. חברת ה[[בלט]] של התיאטרון, "הבלט של תיאטרון הוד מלכותה", היה הרכב הבלט החשוב ביותר באירופה אחרי [[הבלט של האקדמיה המלכותית של פריז|הבלט]] של [[האקדמיה המלכותית למוזיקה (פריז)|האקדמיה המלכותית למוזיקה של פריז]]. אמן הבלט ז'יל פרוט, התחיל לביים בלט בתיאטרון ב-1830. לאמלי מינה אותו ל[[כוריאוגרף]] ראשי בשנת 1842. בין היצירות שהוצגו היו "Ondine, ou La Naïade" בשנת 1843, "La Esmeralda" בשנת 1844, "Catarina, ou La Fille du Bandit" בשנת 1846, וה[[דיברטימנטו]] "Pas de Quatre" בשנת 1845. עוד אמני בלט מפורסמים ביימו הפקות בלט באותה תקופה, כמו ארתור סן-לאון ופאול טליוני. המלחין האיטלקי [[צ'זארה פוניי]], מונה ל"מלחין מוזיקת בלט" בתיאטרון הוד מלכותה בשנת 1843. מאז ועד 1850, כמעט כל בלט חדש שהוצג בתיאטרון היה מפרי עטו. פוניי הוא המלחין הפורה ביותר בתחום הבלט, הלחין מעל 100 יצירות לבלט, ועוד אין ספור דיברטימנטו וקטעי מחול שלרוב הוצגו כ[[אינטרמצו]] בהצגות האופרה בתיאטרון. בתקופה זו של הבלט הרומנטי, הופיעו בתיאטרון [[בלרינה|בלרינות]] נודעות כ[[מארי טליוני]], [[קרלוטה גריזי]], [[פאני אלסלר]], [[לוסיל גראן]] ו[[פאני קריטו]].

 

 

=== 1868–1896 התיאטרון השלישי===