התנועה ליהדות רפורמית – הבדלי גרסאות

[[תמונה:MRJ logo.svg.png|שמאל|ממוזער|400px|סמליל התנועה.]]

 

==מאפיינים==

בית-הכנסת הראשון המזוהה עם הזרם, "בית-הכנסת מערב לונדון של היהודים הבריטים", קם על רקע צירוף נסיבות בשנות ה-30 של המאה ה-19: מחד הניעה הסביבה ה[[אנגליקני]]ת, שראתה ב[[תנ"ך]] לבדו ספר קודש, תנועה קטנה שנטתה לגישה שכונתה על ידי יריביה "נאו-[[קראות]]". מאידך, חברי שתיים מהמשפחות העשירות בלונדון, מוקאטה הספרדית וגולדסמיד האשכנזית, התמרמרו על הנהוג בבתי-הכנסת ותבעו סדרים אסתטיים יותר. ב-15 באפריל 1840, לאחר שנים של עימותים עם הממסד, פרשו ממנו נציגים משתיהן ויחד עם תומכים אחרים הצהירו על כוונתם להקים מניין נפרד של "יהודים בריטים", ללא הבדל בין ספרדים לאשכנזים. בהכרזה נאמר כי מטרתם הייתה לשפר ולייפות את הנהוג בבתי-הכנסת כדי למנוע אדישות דתית והתנצרות. מי שנקרא לכהן בראש העדה היה [[דוד וולף מרקס|דוד בן בנימין זאב (וולף) מרקס]]; הוא כיהן כ[[בעל קורא]] ב[[ליברפול]] והזדהה בפועל עם הרעיונות שקידשו את התנ"ך לבדו, אף כי לא דחה כליל את התורה שבעל-פה. הוא ערך נוסח תפילה ו[[הגדה של פסח]] ששללו יסודות [[יהדות רבנית|רבניים]] מסוימים – בין היתר, תרגם את ה[[קדיש]] לעברית, הקריא את [[עשרת הדברות]] מדי שבת לפני קריאת התורה ושינה את נוסח ברכת [[נטילת לולב]] ל"אשר צונו על נטילת פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל." הוא היה הדמות האידאולוגית היחידה בה, והשפעתו על הקהל לא הייתה רבה.{{הערה|שם=אנגלמן|Todd M. Endelman, '''The Jews of Britain, 1656 to 2000''', University of California Press, 2002. עמ' 108-115.}}{{הערה|שם=מאיר2|Michael A. Meyer, '''Michael Meyer. Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism'''. Wayne State University Press (1995). עמ' 173-179.}}{{הערה|על מרקס ורעיונותיו, ראו: [[יעקב יוסף פטוחובסקי]], [http://www.jstor.org/stable/23506544 Karaite Tendencies in an Early Reform Haggadah], שנתון [[היברו יוניון קולג']], 1960.}}

 

 

שינוי גדול התחולל עם [[עליית הנאצים לשלטון]], שעוררה אלפי יהודים מרכז-אירופאים ליברלים להגר לבריטניה. מלבד זאת שנעשו דומיננטיים בקהילות הנפרדות הספורות תוך זמן קצר והקימו חדשות, הם הביאו עמם כתריסר רבנים שהתמנו במהרה למשרות במולדת החדשה. אלה, שהידועים שבהם היו ורנר ואן דר זייל הגרמני ואיגנץ מייבאום האוסטרי, היו רובם ככולם בוגרי [[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות]] בברלין והביאו עמם לראשונה תאולוגיה ושיטה דתית מגובשות. על אף הבסיס הדתי המשותף של רבניהם, הבאים זה מקרוב לא הצטרפו לאיחוד הליברלי של מונטיפיורי ו[[לילי מונטגיו]], שדגל בקו טהרני ונוקשה שדמה יותר לרפורמים באמריקה מלשמרנות היחסית ששלטה במרכז אירופה. דניאל לנגטון ציין כי רק בשנות ה-30 וה-40, בעקבות ההגירה הגדולה, נוצרה התנועה למעשה.{{הערה|מאיר, עמ' 303-317; Daniel R. Langton, A Question of Backbone: Contrasting Christian Influences upon the Origins of Reform and Liberal Judaism in England, בתוך: Melillah, גיליון 2003/2004. הקביעה של לנגטון שם, עמ' 18.}} הגידול העצום במספר החברים הביא למיסוד: ב-1942 התאחדו שש הקהילות, כולל מערב לונדון והאחרים שהיו עתה גרמניים בעיקרם, וכוננו את ארגון "בתי-הכנסת המאוחדים של בריטניה." ב-1945 הצטרף הגוף החדש כולו לאיגוד העולמי ליהדות מתקדמת.{{הערה|שם=אלד}} הם שינו את שמם ל"בתי-הכנסת הרפורמיים של בריטניה" (Reform Synagogues of Great Britain) ב-1958, בעודם משמרים את מתינותם היחסית ונבדלים מ"האיחוד הליברלי והפרוגרסיבי" ממשיך דרכו של מונטיפיורי. ואן דר זיל ייסד ב-1956 את הסמינר הרבני המשותף לרפורמים ולליברלים הבריטיים, מכללת לאו בק.{{הערה|Anne J. Kershen, '''150 years of progressive Judaism in Britain: 1840-1990''', London Museum of Jewish Life, 1990. עמ' 60.}} משנת 2005 נקרא הגוף הקהילתי "התנועה ליהדות רפורמית" (Movement for Reform Judaism).