סוסים במלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←אבידות: קישורים פנימיים |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: , |
||
שורה 36:
האספקה המתמשכת של סוסים הייתה סוגיה חשובה במלחמה. לפי אחת ההערכות, כשישה מיליון סוסים שירתו במלחמת העולם הראשונה, כשאחוז ניכר מהם מתו כתוצאה מסיבות הקשורות במלחמה.{{הערה|שם=IMH|1=[http://www.imh.org/history.php?chapter=100 "1900: The Horse in Transition"], המוזיאון הבינלאומי של הסוס.}} מוערך כי בשנת 1914 עמדה אוכלוסיית הסוסים בבריטניה על בין 20,000 ל-25,000 סוסים. הדבר אילץ את הבריטים לבקש סיוע מארצות הברית באספקת סוסים עוד בטרם הצטרפה האחרונה למלחמה.{{הערה|שם=IMH}}{{הערה|שם=סינגלטון|Singleton, John (May 1993). "Britain's military use of horses 1914-1918". ''Past & Present'': 178–204.}} בין השנים 1914–1918 שלחה ארצות הברית כמיליון סוסים אל מעבר לים, דבר שהפחית משמעותית את אוכלוסיית הסוסים במדינה. זאת בנוסף ל-182,000 סוסים שנלקחו עם החיילים האמריקאים שיצאו למלחמה. עד אמצע שנת 1917 היו ברשות הבריטים 591,000 סוסים ו-213,000 פרדים, כמו גם 60,000 גמלים ושוורים. מחלקת אספקת הסוסים הבריטית הוציאה 67.5 מיליון [[לירה שטרלינג|ליש"ט]] על רכישה, אימון ומשלוח של סוסים ופרדים לחזית. מחלקה זו הפכה לעסק רב־לאומי משמעותי ולשחקן מרכזי בסחר העולמי בסוסים, עם אספקת סוסים לא רק לצבא הבריטי, אלא גם לקנדים, לבלגים, לאוסטרלים, לניו זילנדים, לפורטוגזים ואף לאמריקאים. משלוח סוסים בין ארצות הברית לאירופה היה מסוכן; גורמים ב[[חיל המשלוח האמריקאי]] חישבו כי היה נדרש יותר מפי שבעה מקום לטון בעלי חיים מאשר למשא מלחמתי ממוצע, וכי יותר מ-6,500 סוסים ופרדים טבעו בהפגזות גרמניות על ספינות מדינות ההסכמה.{{הערה|שם=סינגלטון}} הרוסים, מצדם, אספו באוגוסט 1914 מעל מיליון סוסים.
בשל שיעורי האבידות הגבוהים בקרב הסוסים, גם צבא ארצות הברית המצויד היטב עמד בפני מחסור בסוסים לקראת השנה האחרונה של המלחמה. לאחר ש[[הארמייה הראשונה האמריקאית]], בפיקודו של [[ג'ון פרשינג]], דחפה את הגרמנים אל מחוץ ל[[יער ארגון]] בסוף 1918, עמדו הכוחות האמריקאיים בפני מחסור של 100,000 סוסים, דבר שלמעשה גרם לשיתוק הארטילריה. כשפרשינג ביקש מ[[פרדיננד פוש]], [[מרשל צרפת]], 25,000 סוסים הוא סורב. היה זה גם בלתי אפשר להשיג עוד סוסים מארצות הברית משום שהמשלוחים הוגבלו, וקצין הלוגיסטיקה הבכיר של פרשינג ציין כי "מצב בעלי החיים יהיה בקרוב נואש".{{הערה|Gilbert, ''The First World War: A Complete History''
===מעצמות המרכז===
שורה 47:
[[קובץ:Morts britanniques à la bataille de Le Cateau.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סוסים וחיילים בריטיים מוטלים בשדה הקרב בלה קאטו]]
עבור בריטניה, היוו אבידות הסוסים בקרב כ-25% מכלל מקרי המוות של סוסים בשנים 1914–1916. שאר מקרי המוות נגרמו על ידי מחלות נשימה, תשישות ומחלות שהועברו דרך בוץ, אם כי בקרבות מסוימים היו אבידות הסוסים די כבדות. במזרח אפריקה היה שיעור מקרי המוות הגבוה ביותר, מרביתם עקב זיהומים שנגרמו כתוצאה מ[[זבוב הצה צה]]. בממוצע איבדה בריטניה כ-15% ממלאי בעלי החיים הצבאי שעמד לרשותה בראשית המלחמה בכל שנה של המלחמה (בין אם מתו, ניטשו או שמקומם לא נודע), עם 17% אבידות בחזית המערבית.{{הערה|שם=סינגלטון}} במהלך שלבים מסוימים במלחמה הגיעו לאירופה כ-1,000 סוסים ביום כאספקה מחודשת עבור החיילים הבריטיים לסוסים שאבדו. הגרמנים כיוונו את אשם אל עבר הסוסים. סוסים אחרים התמוטטו מתשישות ושקעו בבוץ בגובה הקרסול, עייפים מדי מכדי להרים את הראש ולנשום. סוסים נחשבו ליקרי ערך במיוחד, עד שאם סוס מת, היה על החייל שרכב עליו להביא למפקדו חזרה את פרסתו על מנת להוכיח שלא נפרדו סתם כך.{{הערה|שם=דיילי מייל|[http://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-1241403/The-horses-won-war-How-harrowing-reality-inspired-Michael-Morpugos-classic-novel.html The horses that won us the war: How a harrowing reality inspired Michael Morpugo's classic novel], אתר הדיילי מייל, 8 בינואר 2010.}} פגיעות בסוסים היו גבוהות, במיוחד במהלך קרבות התשה, כמו [[קרב ורדן]] שנערך ב-1916 בין כוחות צרפתיים לגרמניים. באחד הימים בקרב זה מתו 7,000 סוסים בשני הצדדים מפגזים ארוכי-טווח.{{הערה|Gilbert, ''The First World War: A Complete History''
הזנת הסוסים הייתה סוגיה מרכזית, ומספוא לסוסים היה במספר מדינות, לרבות בריטניה, הסחורה הגדולה ביותר שנשלחה לחזית.{{הערה|Keegan, ''A History of Warfare'', p. 308}}{{הערה|Holmes, ''Tommy: the British soldier on the Western Front 1914-1918'', p. 163}} סוסים צרכו בערך פי עשרה יותר מזון מאשר חיילים, והקש ושיבולת השועל היו למעמסה על שירותי התעבורה העמוסים ממילא. בשנת 1917 עמדו מבצעי מדינות ההסכמה בסכנה עת הקצבות האוכל לסוסים צומצמו בשל פעילות הצוללות הגרמנית שהגבילה את אספקת שיבולת השועל מצפון אמריקה ובשל יבול לא מוצלח באיטליה. הגרמנים אף עמדו בפני משבר מספוא חמור עוד יותר, מפני שהם לא העריכו מספיק את כמויות המזון שהיה עליהם לייבא ולאגור טרם המלחמה. בעתות מחסור, עורבבה נסורת עם המזון וחיות רבות גוועו ברעב. מזון אף נלקח משטחים כבושים במזרח ומהבריטים במהלך פעולות [[מתקפת האביב]] ב-1918.{{כ}}{{הערה|שם=סינגלטון}}
| |||