הבדלים בין גרסאות בדף "תכלת וארגמן בעולם העתיק"

מ
בוט החלפות: ,, ]], {{ס:\1|
תגית: עריכה מיישום נייד
מ (בוט החלפות: ,, ]], {{ס:\1|)
התכלת וה[[ארגמן]] הם [[טקסטיל]]ים צבועים, שתפסו מקום נכבד בין מוצרי היוקרה של [[העולם העתיק]]. ב[[מקרא]] הם מוזכרים במלאכת ה[[משכן]], בבנין [[בית המקדש]], ב[[בגדי כהונה]] ובמצוות [[ציצית]]; וכן בין פרטי לבוש מלכותי ובמרכולתה של העיר [[צור]]. בתעודות קדומות כגון תעודות [[חתים (עם)|חתיות]], [[אשור]]יות ואחרות, הם מופיעים ברשימות המס והשלל וכן ברשימות מסחריות בשמם ה[[אכדית|אכדי]] "תַּכִּילְתּוּ ואַרְגַמַנוּ" או כ[[לוגוגרם]]. ZA.GIN.GE<sub>6</sub> לתכלת ו- ZA.GIN.SA<sub>5</sub> לארגמן.
[[קובץ:Cuneiform tablet BM62788.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לוח חרס מ[[סיפר (עיר)|סיפר]] במסופוטמיה, 600–500 לפנה"ס, בו רשומים מתכונים לצביעת "תַּכִּילְתּוּ ואַרְגַמַנוּ" ב[[כתב יתדות]]{{הערה|1=[http://www.britishmuseum.org/research/search_the_collection_database/search_object_details.aspx?objectid=327282&partid=1 אתר המוזיאון הבריטי]}} ]]
 
מקורם של התכלת והארגמן לא פורט ב[[מקרא]]. [[פילון האלכסנדרוני]] ו[[יוספוס פלביוס]] מעידים בספריהם שהארגמן הופק ממקור ימי. הפקתו של התכלת ממקור ימי נשנית במשנת [[חז"ל]].
בעולם ה[[יוון העתיקה|יווני]] וה[[רומא העתיקה|רומי]] כונו טקסטילים אלו בשם אחד: 'פּוֹרְפִירַס' ב[[יוונית]] או 'פּוּרְפּוּרָה' (purpura) ב[[לטינית]]. המחקר ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] מצביע על ה[[מינואים]], תושבי האי [[כרתים]], כעל הראשונים שהחלו בהפקת צבע ה'פורפורה' מן ה[[חילזון|חלזונות]]. משם פשטה תעשייה זו לכל [[אגן הים התיכון]], ובייחוד פרחה בחוף ה[[פיניקיה|פיניקי]]. יש אף שסברו, שהשם פיניקיה, שבפי היוונים, נגזר מהשם היווני לצבע ה[[ארגמן]] ה[[אדום]], והשם כנען, כך קראו לעצמם הפיניקים, נגזר מהשם האכדי לצבע - 'כּינַחוּ'. דעות אלו נדחו במחקר החדיש.
 
מבין הערים הפיניקיות התפרסמה בעיקר [[צור]] בטיבם של מוצרי הפורפורה שלה. [[סטראבון]], שביקר בצור ב{{ה[[המאה הראשונה|מאה הראשונה}}]] לספירה, מספר "כי הפורפורה הצורית היא הטובה מכולם, וכי לצור מספר עצום של מצבעות"{{הערה|1=גאוגרפיה, ספר xvi פרק 2 סעי' 23 }}. הוא אף מזכיר את עושרה הרב, שנצבר בזכות מיומנותם של תושביה העוסקים במלאכת הצביעה. גם [[חז"ל]] מציינים, שעושרו של שבט [[זבולון]], שנחל נחלה באזור זה, נובע, בין היתר, מפרנסתו על החילזון.
 
[[קובץ:As_Elagabalus_218-leg_3_Gallica.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע צורי שבחלקו התחתון מצד ימין מופיע חילזון הפורפורה]]
== חקר ה'פורפורה' ==
 
עם הפסקת השימוש בפורפורה לא פסקה ההתעניינות בה. כבר במאות הראשונות אחרי היעלמותה, סקרו מספר חוקרים בעבודותיהם את הידוע להם בנושא זה, בהסתמך בעיקר על הספרים הקלסיים של העולם היווני-רומי העתיק, ובמיוחד על ספריהם של [[אריסטו]] - "תולדות בעלי החיים" , [[פליניוס הזקן|פליניוס]] - "אנציקלופדיה ריאלית"{{הערה|ראו: גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, ס-סה,
בתרגומו של ד"ר מאיר שש.}} ו[[ויטרוביוס]] - "על האדריכלות"{{הערה|1=ראה תרגומו לעברית של הספר השביעי, פרק יג, בידי ד"ר רוני רייך, בתוך "צבע מן הטבע" (הוצאת מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב 1993) עמ' 13}}. בין חוקרים אלה ראוי להזכיר:
 
[[:en:Samuel Bochart|Samuel Bochart]], [[Hierozoicon]] [[1663]]
 
[[:fr:Johannes Braunius|Johannes Braunius]] , Vestitus sacerdotum hebraeorum [[1680]]
 
Giovani Paulo Nurra, Tinctura Sardiniaca [[1708]]
כמה חוקרים של [[המאה ה-17]] דיווחו על מציאת מינים שונים של חילזון הפורפורה, אף מחוץ לאגם הים התיכון. כן דיווח, למשל, Wulliam Cole מ[[בריסטול]] בשנת [[1681]] ב-Acta Eruditorum {{אנ|Acta Eruditorum}} על מציאת ''[[Purpura lapillus]]'' בחופי [[בריטניה]]. עוד לפניו, בשנת [[1648]], Thomas Gage היה הראשון לדווח על השימוש במין Purpula patula לצביעה בידי ה[[אינדיאנים]] בחופי [[מרכז אמריקה]].
 
מספר נוסעים וחוקרים החלו לדווח על הימצאותם של מצבורי שברי קונכיות – עדות לתעשיית הפורפורה בעבר. בהם: Wilde – [[צור]] ([[1840]]), de Saulcy - [[צידון]] ([[1864]]) , Gaillardot - צידון ([[1874]]) , Oskar Schmidt- [[אקויליה]] ([[1867]]) , Boblaye – מוראי ([[1902]]) ועוד.
 
ב{{[[המאה ה-18|מאה ה-18}}]] וב{{[[המאה ה-19|מאה ה-19}}]] התרבו החקירות הניסיוניות בחלזונות הפורפורה – חקירות אלו התבססו על ההסתכלות הישירה בטבע ולא על הספרות העתיקה. בין חוקרים אלה יש לציין:
 
Du Hammil, Memoires de l'Academie Royale des Sciiences [[1736]]
הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], הרב הראשי לישראל, למד בצעירותו ב[[אוניברסיטת לונדון]], ובשנת [[1913]] כתב שם [[דוקטורט]] בנושא התכלת והארגמן, או בשמה האנגלי Hebrew Porphyrology. מטרתו העיקרית בעבודה זו הייתה לברר את מהותה של התכלת. עבודה זו מבוססת בעיקר על ספרו של דדקינד ועל ההתכתבות הישירה אתו, כמו שמצוין בדבריו שם. אך למרות זאת, הרב הרצוג לא נטה לקבל את דעתו של דדקינד, שראה ב- Murex trunculus את המקור לצבע התכלת, וזאת כיוון שלדעתו אין הוא מתאים לתיאור חילזון התכלת המופיע בדברי חז"ל, אלא הציע חילזון אחר, הנקרא [[:en:Janthina|''Janthina'']] או [[סגולית (רכיכה)|סגולית]] בעברית של ימינו). חילזון זה, למרות שלא הוזכר במקורות העתיקים, תואם, לדעתו, יותר לתיאור זה. רעיון זה לא היה חדש וכבר הוצע על ידי הבלשן [[גזניוס]] בלקסיקון העברי-ארמי שלו, שיצא לאור בשנת [[1829]] (גזניוס סבר, בטעות, שחילזון ה- ''Janthina'' משתייך למשפחת ''Murex'', לכן הצעתו אינה חורגת מן הקו הכללי של החוקרים שקדמו לו).
 
בתוכניתו של הרב הרצוג היה להוציא לאור ספר בעברית על התכלת והארגמן{{דרוש מקור}} , אך בינתיים, בהיותו הרב הראשי ל[[אירלנד]], פרסם בהמשכים מעל דפי העיתון "[[ההד]]", בשנים תרצ"ב-צ"ה, מאמרים קצרים בנושא תחת הכותרת: "התכלת בישראל" (מאמרים אלה רוכזו אחר כך בידי הרב [[מנחם בורשטין]] בספרו "התכלת"). תוכנית זו לא יצאה לפועל, וגם לא ידוע על ניסיון כלשהו מצדו, בשלבים המאוחרים של חייו, להביא את "חידושו" לכלל מעשה. עבודת הדוקטור שלו פורסמה במקורה בשפה האנגלית בידי פרופ' אהוד שפנייר מ[[אוניברסיטת חיפה]] בשנת [[1987]]. בשנים האחרונות הכריז ד"ר שאול קפלן, תושב רחובות, על הצלחתו להפיק צבע מהינטינה, אך פעילותו נושאת אופי מסתורי ותוצאותיה אינן משביעות רצון.
 
== חקר התכלת בעת החדשה בעולם היהודי ==