ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39:
בשנת [[תרע"ו]], בעת שהות הישיבה ב[[קרמנצ'וג]], הוקמה בבנין הישיבה ב[[סלובודקה]] ישיבה חדשה בראשות ר' [[ברוך הורביץ]] [[אב"ד]] [[אלקסוט]], שהיה גיסו של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]], והרב ר' ניסן יבלונסקי. ה[[מנהל רוחני]] היה ר' [[ירוחם לייבוביץ]], שלימים היה המנהל הרוחני ב[[ישיבת מיר]]. עם חזרת הישיבה מקרמנצ'וג בשנת [[תרפ"א]] התאחדו שתי הישיבות, ורבי ברוך הורביץ השתלב בהנהגת הישיבה.
 
==לאחר עליית חלק מהישיבה [[ישיבת חברון כנסת ישראל|לארץ ישראל]]==
בשנת [[תרפ"ד]] גזרה הממשלה הליטאית כי על בחורי הישיבות להתגייס, או לחלופין, על הישיבות ללמד לימודי חול ושפת המדינה. ה"סבא" החליט בשל זאת להעתיק את הישיבה לארץ ישראל, ובשלהי תרפ"ד החלו בחורים לעלות לארץ ישראל יחד עם הרב [[יחזקאל סרנא]] והרב [[אברהם גרודזינסקי]] והקימו את [[ישיבת חברון]]. בשנת [[תרפ"ה]] עלו לחברון גם הרב [[משה מרדכי אפשטיין]], ובהמשךוחתנו רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]] בהמשך עלה גם "הסבא". הרב גרודזינסקי חזר לחזק את הישיבה בסלובודקה. בסוף שנת תרפ"ה התבטלה הגזירה, וכך הישיבה המשיכה לתפקד, כשבראשה עמד רבי [[יצחק אייזיק שר]] והמשגיח רבי אברהם גרודזינסקי.
 
באותה תקופה, לאחר עלייתו לארץ של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]], נקלעה הישיבה לסכסוך בשאלת הרבנות, תושבי העיר צידדו ברבי [[יוסף זוסמנוביץ]] חתנו של רבי משה מרדכי, שהוועד על ידו לרשת את כיסא הרבנות, אך רבני הישיבה התנגדו למינוייו מסיבות שונות, והעמידו רב חלופי, מה שגרם למחלוקת ארוכה וקשה בין הצדדים.