הקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

בגזרת המתקפה הגרמנית המתוכננת החזיקו שש דיוויזיות אמריקניות מהארמייה הראשונה, שחלקן היו מתחת לתקן לאחר שספגו אבידות כבדות בקרבות קודמים. שתי דיוויזיות חי"ר (ה-2 ו[[הדיוויזיה ה-99 (ארצות הברית)|ה-99]]|), שהשתייכו ל[[הקורפוס החמישי (ארצות הברית)|קורפוס ה-5]], החזיקו בגזרה ברוחב כ-35 ק"מ בחלק הצפוני של הארדנים, ואילו שלוש דיוויזיות חי"ר ([[הדיוויזיה ה-106 (ארצות הברית)|ה-106]], ה-28 וה-4), שהשתייכו ל[[הקורפוס השמיני (ארצות הברית)|קורפוס ה-8]], בפיקוד מייג'ור-גנרל [[טרוי מידלטון]], תפסו גזרה ברוחב 115 ק"מ בחלק המרכזי והדרומי של הארדנים, בסיוע [[דיוויזיית השריון התשיעית (ארצות הברית)|הדיוויזיה המשוריינת ה-9]], ששימשה ככוח [[עתודה (צבא)|עתודה]]. היו ביניהן יחידות טריות לגמרי וחסרות כל ניסיון קרבי כמו הדיוויזיה ה-106, שתפסה את הקו בארדנים מספר ימים בלבד לפני פרוץ המתקפה הגרמנית. כוחות בעלות הברית בארדנים כללו סך הכול 83 אלף חיילים, 242 טנקים בינוניים, 160 טנקים קלים (רובם מדגם [[M3 סטיוארט]]), 182 משחיתי טנקים, ו-394 תותחים{{הערה|Cole, Hugh M. '''The Arddennes: Battle of the Bulge''', Office of the Chief of Military History, 1965. p.650}}.