לוליק (זמר) – הבדלי גרסאות

 

לוליק, בעל קול ה[[טנור]] הלירי, התפרסם במחצית השנייה של [[שנות ה-50]] כסולן של [[להקת פיקוד צפון]] וב[[שנות ה-60]] השתתף בכמה הצגות ומופעים מוזיקליים. לאחר שהוציא תקליט של שירי [[לורקה]] ותקליט של שירים ב[[לדינו]] הפך להיות מזוהה במידה רבה עם מוזיקה שמקורה ב[[ספרד]]. החל ב[[שנות ה-70]] הוא מופיע לבדו ברחבי ישראל ומלווה את עצמו ב[[גיטרה]].

 

==ביוגרפיה==

לוליק נולד בשם אברהם חיים, בבית שהושפע מתרבויות אחדות: אביו היה ממוצא [[יהדות תימן|תימני]]-[[יהדות בולגריה|בולגרי]] ואמו ממוצא [[יהדות בוכרה|בוכרי]]-[[יהדות יוון|יווני]]. לוליק היה השני משלושה אחים (אחיו הצעיר הוא הזמר [[אושיק לוי]]). את האהבה למוזיקה ספג מההורים שנהגו לשיר בעיקר בשבתות, בחגים ובאירועים משפחתיים. את הרומנסות הספרדיות בלאדינו ואת שפת הלאדינו למד מאמו.

 

 

לאחר שלא התקבל ל[[להקת הנח"ל]] (כנראה בשל קולו הגבוה{{הערה|לטענת לוליק, סולן להקת הנח"ל באותה עת היה [[איתמר כהן]], בעל הקול הגבוה, וללהקה לא היה צורך בזמר נוסף בעל קול דומה. על פי תוכנית הרדיו "כל ההתחלות" עם אלי לפיד ב[[רשת ג']], ינואר 2010}}), הוא התגייס כחייל קרבי ב[[גדוד 51]] בחטיבת [[חטיבת גולני|גולני]] ונלחם ב[[מבצע קדש]]. לאחר [[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)|פינוי רצועת עזה]] אִפשר לו מפקדו, [[מאיר פעיל]], לבחור האם לצאת לקצונה או לעבור ל[[להקת פיקוד הצפון|להקת פיקוד צפון]], שם נבחן על ידי [[יעקב בודו]] והתקבל. הוא התפרסם כסולן בשיר "השיריונים יצאו" ([[חיים חפר|חפר]], [[יוחנן זראי|זראי]]), שהפך לאחד מסימני ההיכר שלו, ובשיר "[[בגלל מסמר]]" ([[נעמי שמר]]) שבו היו לו קטעי סולו.

 

 

 

בשנת [[1960]] יצא לסיבוב הופעות עם להקת [[הטכניון]] ברחבי אירופה.

ב-1967 השתתף בהצגה "[[איש למנשה]]" שהופקה על ידי [[גיורא גודיק]] וירדה מהבמה לאחר זמן קצר עקב פרוץ [[מלחמת ששת הימים]]. במלחמה זו השתתף לוליק כלוחם בשירות מילואים ונטל חלק בכיבוש [[רמת הגולן]].

 

 

ב-[[1971]] הקליט תקליט שלם לשירי [[לורקה]], "לוליק שר לורקה". כל השירים תורגמו על ידי [[רפאל אליעז]] ונלקחו מספרי השירה של לורקה, "רומנסרו צועני" ו"הבושם והסכין", שתורגמו על ידי אליעז שגם שכנע את לוליק לשפר את הדיקציה ולהתאימה לאופי הדרמטי של השירים. חלק מהשירים הולחנו על ידי [[אריה לבנון]], חלקם של לוליק עצמו וחלקם היו ללחן של [[פאקו איבנז]], ממנו קבל לוליק את ההשראה לפרויקט לאחר שזה הוציא ב-1963 תקליט של שירי לורקה. לוליק שהה אז ב[[פריז]] והושפע מהתקליט של איבנז, איתו גם יצר קשרי ידידות. בחמישה משירי התקליט ליווה את לוליק על גיטרה שנייה, מיגל הרשטיין, שהשתייך מאוחר יותר להרכב הראשון של [[הברירה הטבעית (להקה)|הברירה הטבעית]].

בשנים שלאחר מכן נהג להופיע לוליק בגפו כשהוא מלווה עצמו בגיטרה במקומות רבים ברחבי [[ישראל]]. במקביל לעיסוקו האומנותי עבד לפרנסתו כמוכס באגף המכס במשרד האוצר {{מקור}}.

 

לאחר מספר חודשים יצאו לסדרת הופעות נוספת באירופה, כשלצוות מצטרפים [[חנן יובל]] ו[[יגאל חרד]].