אלברטו ג'קומטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ]] |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1–\2 |
||
שורה 7:
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, עבר ג'קומטי ל[[ז'נבה]] והחל ללמוד בבית הספר הגבוה לאומנויות. בשנת [[1922]] עבר ל[[פריז]] כדי ללמוד ב-''Académie de la Grande Chaumière'' ב[[מונפרנאס]] בהנחיית עמיתו של [[אוגוסט רודן|רודן]], הפסל [[אנטואן בורדל]]. שם התנסה ג'קומטי ביצירה [[קוביזם|קוביסטית]]. עם זאת, הוא נמשך יותר לתנועה ה[[סוריאליזם|סוריאליסטית]], ולאחר שאחיו דייגו ג'קומטי הצטרף אליו כעוזרו בשנת [[1927]], החל אלברטו להציג את [[פסל (יצירה)|פסליו]] הסוריאליסטים הראשונים ב"סלון דה טוילרי". לא עבר זמן רב עד שרכש לו מקום בקרב הפסלים הסוריאליסטים המובילים של התקופה.
החיים בלב הקהילה האומנותית של מונפרנאס הובילו אותו להתחבר עם ציירים כמו [[ז'ואן מירו]], [[מקס ארנסט]], [[ויקטור בראונר]] ו[[פבלו פיקאסו]] וסופרים כמו [[סמואל בקט]], [[ז'ן פול סארטר]], [[פול אלוארד]] ו[[אנדרה ברטון]], שכתבו וציירו עבור המגזין שלו ''Le Surréalisme au Service de la Révolution''. בשנים [[1935]]
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] חי ג'קומטי בבטחה בז'נבה, שם הכיר את אנט ארם. בשנת [[1946]] שבו הוא ואנט לפריז ונישאו שם בשנת [[1949]]. הנישואים הטיבו עמו שכן לאחריהם באה התקופה הפורייה ביותר של ג'קומטי. החיים עם אשתו אפשרו לו להיות במגע מתמיד עם גוף אנושי אחר, [[אישה|נשי]]. דוגמנים ודוגמניות התקשו לעבוד איתו אבל אנט סייעה לו רבות, כשהיא יושבת ומדגמנת עבורו במשך שעות ארוכות עד שהוא השיג את שרצה.
| |||