אולימפיה (פריז) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
בין השנים [[1929]] ל-[[1944]], עקב [[השפל הכלכלי הגדול]] ו[[מלחמת העולם השנייה]], שימש האולם כ[[בית קולנוע]]. לאחר [[שחרור פריז]] שימש האולם כבמה להופעות מוזיקה ובידור ללא תשלום עבור חיילי [[בעלות הברית]] ששהו בעיר. כל מופע נפתח בנגינת ארבעה [[המנון לאומי|המנונים לאומיים]] והסתיים במופע [[קאן קאן]].
 
ב[[פברואר]] [[1954]] נפתח האולם מחדש לאחר שיפוץ, על ידי [[ברונו קוקטריקס]] (Bruno Coquatrix) והחלה תקופת פריחה בה הופיעו בו מיטב אמני ה[[שנסון]]. הונהגו הקלטות חיות שנמכרו כתקליטים וחלק מההופעות שודרו ב[[רדיו]]. בין המופיעים הקבועים שהופיעו והקליטו באולם נמנים [[איב מונטאן]],[[ז'ק ברל]], [[אדית פיאף]], [[דלידה]], [[שארל אזנבור]], [[ז'ילבר בקו]], [[ג'וני האלידיי]], [[ז'וזפין בייקר]], [[אנריקו מסיאס]], [[מייק ברנט]], [[סידני בשה]] ואחרים. מאמצע שנות השישים ובמשך שלושים שנה שימש ה[[כוריאוגרפיה|כוריאוגרף]] ה[[ישראל]]י [[יונתן כרמון]] כיועץ האמנותי של האולימפיה.
 
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] שימש האולם כבמה המרכזית להופעות שהגיעו לפריז מחו"ל והופיעו בו אמנים כ[[מרלן דיטריך]], [[עמליה רודריגז]], [[פיירוז]], [[אום כלתום]], [[ננה מושקורי]] ואמני ג'אז רבים כ[[קווינסי ג'ונס]], [[אוטיס רדינג]], [[צ'ארלי מינגוס]], [[אריק דולפי]], [[צ'ארלי פרקר]], [[מיילס דייוויס]] ואחרים. את במת האולימפיה פקדו גם אמני [[מוזיקת רוק]] (בהם [[הביטלס]], [[ג'ימי הנדריקס]], [[לד זפלין]], [[גרייטפול דד]], [[ניו אורדר]], [[וולווט אנדרגראונד]], [[לאונרד כהן]] ורבים אחרים) במהלך מסעי ההופעות שלהם באירופה בשנות השישים והשבעים.