גולדי הון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 21:
 
==ביוגרפיה==
הון נולדה ב[[וושינגטון הבירה]] שבארצות הברית לאב [[נצרות פרוטסטנטיתפרסביטריאניזם|נוצרי-פרוטסטנטיפרסביטריאני]] ממוצא גרמני ואנגלי, ולאם [[יהודים|יהודייה]] בת למהגרים מהונגריה. היא גדלה כיהודייה. הוריה הם אדוארד רותלדג' הון, חבר בלהקה מוזיקלית, ולורה (לבית סטייהוף), [[עקרתהבעלים של חנות תכשיטים/בית]] ספר לריקוד. לה אחות ואח שנפטר לפני היוולדה. היא גדלה בטקומה פארק שב[[מרילנד]].
 
הון החלה ללמוד [[בלט]] וריקוד [[סטפס]] בגיל שלוש, והשתתפה כ[[קור דה בלט|רקדנית להקה]] בהפקה מסחרית של "[[מפצח האגוזים]]" מאת [[צ'ייקובסקי]] ב-[[1955]]. את דרכה בתיאטרון החלה בפסטיבל שייקספיר ב[[וירג'יניה]] בתפקיד יוליה ב"[[רומיאו ויוליה]]". ב-1965 הופיעה לראשונה כרקדנית [[קאן-קאן]] מקצועית בתערוכה העולמית בניו יורק בהמשך הופיע בניו יורק כרקדנית גו-גו.
שורה 30:
ב[[שנות השבעים]] הון נחשבה לאחת השחקניות המפורסמות בקולנוע האמריקאי ואחת מהנחשקות והיפהפיות שבהן. היא כיכבה בסרטים "[[פרפרים הם חופשיים]]", "שוגרלנד אקספרס", "הנערה מפטרובקה", "שמפו", "הדוכסית והנוכל", "תרגיל לבלשית מתחילה" ו"אהבה ושקרים".
 
ב[[שנות השמונים]] כיכבה בקומדיהבסרט המצליחההקומדיה המצליח "[[טוראית בנג'מין]]", אותהאותו גם הפיקה בפועל, ועליהועליו קיבלה מועמדות נוספת ל[[גלובוס הזהב]] (ול[[פרס האוסקר]]), כמו גם על "חברים טובים", בו הופיעה לצד [[ברט ריינולדס]]. ב-[[1982]] היא כיכבה בדרמה של [[ג'ונתן דמי]] "נשים בעורף", שם הכירה את השחקן [[קורט ראסל]], מי שיהיה לבן זוגה העתידי.
 
ב[[שנות התשעים]] ניסתה לשנות לכיוון לעבר המלודרמה כשכיכבה במותחן "נבגדת", בו גילמה אישה נשואה המגלה סודות אפלים שמסתיר בעלה. הסרט היה לכישלון קופתי וגם הביקורות לא אהבו, והון חזרה למקום בו היא הכי מצליחה - הקומדיות. בהמשך העשור היא כיכבה בסרטים מצליחים יותר ומצליחים פחות ככמו "אישה בהפתעה", לצד [[סטיב מרטין]], [[המוות נאה לה]]", לצד [[מריל סטריפ]], או "מועדון האקסיות", שהיה לשובר קופות, ווגם "כולם אומרים אני אוהב אותך", קומדיה מוזיקלית של [[וודי אלן]] שהייתה לכישלון קופתי. כמו כן, הון התנסתה בבימוי, בסרט טלוויזיה בעל אלמנטים תיאטרלים בשם "תקווה".
 
ב[[שנות האלפיים]] כיכבה רק בשני סרטים: הראשון, "משחקי חברה", שהיה כישלון קופתי ובו אף זכתה למועמדות ב[[פרס ראזי]] כשחקנית המשנה הגרועה ביותר, והשני "לא דופקות חשבון" לצד [[סוזן סרנדון]] ו[[ג'פרי ראש]], שהיה להצלחה קופתית מסחררת, הביקורות שיבחו את הופעתה והיא קיבלה מועמדות ל[[גלובוס הזהב]], לאחר 20 שנים שבהם לא זכתה בפרס (מאז "פרח הקקטוס").