פלישת בעלות הברית לאיטליה – הבדלי גרסאות

במסגרת הפלישה תוכננו שלוש נחיתות מן הים. הראשונה מבצע "בייטאון" שהחלה מיד עם חתימתו של הגנרל [[ג'וזפה קסטלאנו]] על הסכם שביתת הנשק בעיירה קאסיבילה בסיציליה ב-[[3 בספטמבר]] [[1943]], הייתה זו תוכנית הסחה, בה חצו כוחות של בעלות הברית את מצרי מסינה מסיציליה, ונחתו ליד [[קלבריה]] ב"בהונו של המגף האיטלקי". בשל המרחק הקצר שהיה עליהם לעבור לא היה צריך להוביל את אסדות הנחיתה אל החופים באמצעות ספינות, אלא ניתן היה לחצות את המצרים באמצעות כלי הנחיתה עצמם, דבר שהקל מאוד על הלוגיסטיקה של המבצע. דיביזייתהדיוויזיה הרגליםהבריטית החמישית של בריטניהה-5 נחתה בצפון "הבוהן" בעוד שדיביזיית הרגלים הראשונה של [[קנדה]] נחתה בכף סרטיוונטו בדרום "הבוהן". הגנרל הבריטי [[ברנרד מונטגומרי]] הביע התנגדות למבצע המתוכנן, בטענו כי הגרמנים לא ייחסו כל חשיבות לנחיתה בקלבריה, ולא יקצו כוחות להדיפתה, וכך תיכשל הפעולה, שעיקרה [[פעולת הסחה]], ותגרום להקצאת כוח אדם ומשאבים לכיבוש אזור ללא חשיבות אסטרטגית, הנמצא במרחק של כ-500 קילומטרים דרומית למבצע העיקרי ב[[סאלרנו]]. מונטגומרי אכן צדק. לאחר הנחיתה צעדה [[הארמייה השמינית של הצבא הבריטי(בריטניה)|הארמייה הבריטית השמינית]] 500 קילומטרים צפונה, לכיוון סאלרנו, ללא כל התנגדות של האויב, פרט להתגברות על מכשולים הנובעים מפני השטח.

"מבצע ענק II" היה אמור להיות הנחתת דיביזייהדיוויזייה בדרך האוויר ליד [[רומא]] וחבירה לארבע דיוויזיות איטלקיות על מנת לעצור את הגרמנים בטרם יכבשו את רומא. מבצע זה בוטל ברגע האחרון, מכיוון שהגנרל [[מקסוול טיילור]], ששהה בחשאי ברומא על מנת לתאם עם האיטלקים בחשאי את תפיסת שדות התעופה מסביב לרומא, גילה כי שתי דיוויזיות פאנצר גרמניות כבר נמצאות באזור, וכי האיטלקים סובלים ממשבר חמור בפיקוד וממחסור בנשק ובאספקה, ולא יהוו כוח לוחם העשוי לסייע למבצע מסוג זה.

המבצע העיקרי, מבצע "אוואלאנש" (מפולת שלגים), תוכנן להתבצע ב-[[9 בספטמבר]] [[1943]] ובמהלכו ינחת הכוח העיקרי באזור סאלרנו, בחוף המערבי של איטליה. הכוח יכלול את [[הארמייה החמישית (ארצות הברית)|הארמייה האמריקנית החמישית]] בפיקודו של הגנרל [[מארק קלארק]], שתורכב מהמ[[קורפוס]]הקורפוס השישי (ארצות הברית)|הקורפוס האמריקני ה-6]] בפיקודו של [[ארנסט ג'יי. דאולי]] והקורפוס הבריטי העשיריה-10 בפיקוד [[ריצ'רד מקרירי]], ועמם הדיביזייה[[הדיוויזייה המוטסת מספר ה-82]] האמריקנית ככח [[עתודה (צבא)|עתודה]], ובסך הכול סדר כוחות של ארבע דיוויזיות. המטרה הראשית הייתה תפיסת נמל [[נאפולי]] על מנת להבטיח משלוח סדיר של אספקה, ולאחר מכן לחתוך את איטליה לרוחבה במסע אל החוף המזרחי, תוך כדי לכידת כל כוחות האויב הנמצאים בדרום. הוספת הדיביזייה ה-82, שעליה פיקד הגנרל מקסוול טיילור התאפשרה לאחר ביטול מבצע "ענק II".

בגזרת הנחיתה בסאלרנו היו מוצבות כחמש וחצי דיוויזיות גרמניות. הקורפוס[[קורפוס העשיריהפאנצר הגרמניה-14]], שכלל את דיביזיית[[דיוויזיית הפנצרהפאנצרגרנדיר גרנדירה-15 (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-15]], דיביזית[[דיוויזיית פאנצר מוצנחת הפנצרהראשונה "הרמן גרינג"|דיוויזית ודיביזייתהפאנצר הפנצרהרמן גרינג]] ו[[דיוויזיית הפאנצר ה-16]], ואלמנטים מהקורפוסמ[[קורפוס הפאנצר ה-76 (ורמאכט)|הקורפוס ה-76]], שנסוג מ[[קלבריה]], אך קיבל הוראה שלא להתעמת עם כוחותיו של מונטגומרי, אלא להגיע לסייע לקורפוס העשיריהפאנצר ה-14. דיביזיית[[דיוויזיית הפאנצרגרנדיר השלישית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר גרנדיררנדיר ה-3]], שאמורה הייתה להשתתף בכיבוש רומא, הוסטה לאזור סאלרנו. כוח זה של 5 וחצי דיוויזיות בתקן חסר, היה שקול בערך לכוח הפולש של בעלות הברית, שכלל שני קורפוסים בסדר גודל של ארבע דיוויזיות.{{הערה|1=Lt. Col. E Bauer. The history of world war 2, Orbis, London, 1984, pp358}}

בין ה-[[12 בספטמבר]] וה-[[14 בספטמבר]] הגרמנים ערכו שורת התקפות נגד תוך שימוש בכל הכוחות שעמדו לרשותם, בתקווה להשליך את הנוחתים בסאלרנו אל הים בטרם תגיע אליהם התיגבורת של הארמייה השמינית מדרום. לשני הצדדים נגרמו אבידות כבדות. הכוחות הנוחתים היו פרוסים בדלילות על פני חזית רחבה ולכן התקשו להתגונן מפני מתקפות מרוכזות. קלארק, בזכרונותיו, מספר כי נאלץ להטיל למערכה כלוחמים גם את הטבחים, האפסנאים, והתזמורת הגדודית. לאחר מספר ימים אורגן מתחם ההגנה מחדש והארמייה החמישית קיבלה תגבורת, שכללה 4,000 לוחמים מ[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|הדיביזייההדיוויזייה ה-82]] ורגימנט חיל הרגלים ה-509, והוצנחה בראש הגשר. אש אוניות המערכה מן הים סייעה להגנת המתחם. במשך מספר ימים לא הייתה תוצאתו של הקרב ברורה, והטייסים בשדות התעופה של בעלות הברית בסיציליה קיבלו פקודות הנוגעות לחיפוי אווירי לנסיגת הכוחות בסאלרנו לדרום. בתום שישה ימי קרבות פסקו ההתקפות הגרמניות. קסלרינג הורה לאנשיו לייצב קו הגנה אחורי, וב-[[18 בספטמבר]] הגיעו אל אזורי הנחיתה אנשי הארמייה השמינית שנחתה בקלבריה. הגעתם הכריעה את הכף לטובת בעלות הברית, על אף שמונטגומרי כותב בזכרונותיו כי כאשר הגיעה הארמייה השמינית לאזור הלחימה, הייתה הלחימה כבר בשלבי סיום, לאחר שהוכרעה לטובת בעלות הברית.

[[הארמייה העשירית (ורמאכט)|הארמייה הגרמנית העשירית]] הייתה קרובה להכריע את הנוחתים בסאלרנו, וייתכן שהייתה עושה זאת אילולא קיבל [[היטלר]] את דעתו של [[רומל]], מפקד קבוצת הארמיות בצפון איטליה, כי לדרום איטליה אין ערך אסטרטגי. כתוצאה מכך נאסר על קסלרינג להשתמש בעתודות שעמדו לרשותו מתוך קבוצת הארמיות של צפון איטליה. הצלחתו של קסלרינג להביא לאבידות כבדות לבעלות הברית, כמו גם טענתו שעדיף להשאיר את הפולשים רחוק מאדמת [[גרמניה]] ככל האפשר, הביאו לשינוי בדעתו של היטלר. בתחילת נובמבר סילק את רומל מהגיזרה, ומינה אותו לאחראי על הביצורים בצפון צרפת, ומינה את קסלרינג כמפקד כל הכוחות הגרמניים באיטליה, תוך מתן הוראות להשאיר את רומא בידיים גרמניות זמן רב ככל האפשר.