תגית: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך |
|
|
בדיוני המעצמות הגדולות ב-1944 לקראת הקמתו של האו"ם הוערך כי בוועדה הייסוד של הארגון יצקו את דפוסי המנגנון שינהל ויעביר את [[פלשתינה-א"י]] - [[מנדט חבר הלאומים#מנדט מסוג A|מנדט חבר הלאומים]] האחרון מסוג A לאחר ש[[סוריה]] ו[[לבנון]] זכו בעצמאות, משיטת המנדטים לשיטת [[משטר נאמנות|משטר הנאמנות]].
משהתברר שבעיית ארץ ישראל לא תעלה בוועדה ושפתרון הסוגיה יידחה לאחר סיום המלחמה, לדרישת הבריטים{{הערה|[[וינסטון צ'רצ'יל]] בהודעה לפרלמנט הבריטי ב-27 לפברוארבפברואר 1945}}, האתגר שניצב בפני הצד היהודי היה לשמור בשלמותם על העיקרון ההיסטורי והזכויות שמקנה המנדט לעם היהודי בארץ ישראל אם כדרישה מממשלת בריטניה למלא התחייבויותיה כפי שהוגדרו במנדט ואם במסגרת כל הסדר עתידי כפי שינוסח במגילת האו"ם, אם משטר נאמנות או הסדר אחר, כשלב במערכה לכיבוש היעד הסופי. ברוח זו הגישה הסוכנות היהודית לכל המשלחות בוועידה תזכיר בחתימתו של [[חיים ויצמן]] שכלל גם את חזון המדינה היהודית על פי תוכנית בילטמור בהיבט של יחסה לאוכלוסייה הערבית שבתחומה העתידי. בעקבות תזכירים של המשלחות הבריטית, האמריקאית והאוסטרלית שאף אחד מהם לא כלל את הדרישה המפורשת להבטיח את הזכויות והיתרונות שנרכשו לפי שיטת המנדטים של חבר הלאומים גם במשטר הנאמנות החדש שיכון בחסות האו"ם, הן למדינה שבידיה המנדט והן לעם ולאומה שמשטר המנדט נועד ליצור עבורם את התנאים להקמת בית לאומי, על פי אופיו המיוחד של המנדט על ארץ ישראל, הגישה הסוכנות היהודית ב-8 למאי, תזכיר משלים, שמדגיש את חשיבות שמירת הזכויות של כל מוטבי משטר הנאמנות העתידי - זכויות העם היהודי כולו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה.
==מטרת הערבים==
|
