ויקיפדיה

בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏פתיח: , קישורים פנימיים
סקריפט החלפות (]]), קו מפריד בטווח מספרים, ויקישיתוף בשורה
שורה 2:
'''[[בריחת מוחות|בריחת המוחות]] מגרמניה המזרחית''' (בגרמנית: '''Republikflucht''', "הבריחה מהרפובליקה") הייתה [[הגירה המונית]] של תושבי [[גרמניה המזרחית]] אל שטחי [[גרמניה המערבית]], אשר החלה עם כינון "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" ב-1949, ונמשכה ביתר שאת בשנים שלאחר מכן, עד להקמתה של [[חומת ברלין]] באוגוסט 1961.
 
מרבית המהגרים היו בעלי מקצוע מיומנים, אקדמאים, מורים, רופאים, ומהנדסים, וכן אחוז גבוה של צעירים שנמשכו אל האפשרויות שהציע להם המערב. בגרמניה המזרחית נקראה הגירה זו "Republikflucht" ("הבריחה מהרפובליקה") כדי לשוות לתופעה נופך שלילי, והמהגרים נקראו "Republikflüchtlinge" ("פליטי הרפובליקה"). הכינוי הוצמד גם לאלפים המעטים שעלה בידם לעבור למערב בתקופת החומה, או לאלה שהצליחו להשיג אשרות יציאה זמניות ולאחר מכן לא שבו, בשנים 1961-19891961–1989.
 
ההערכות באשר למספרם של אלה שעזבו את גרמניה המזרחית החל מייסודה ב-1949 ועד 1961 נעות בין 2.7 ל-3 מיליון תושבים ואף יותר. לאחר בניית חומת ברלין חלה ירידה חדה במספר הבורחים, משום שמעבר החומה או ניסיון לחצות את הגבול בדרכים אחרות היה כרוך בסיכון רב של פציעה או מוות, והנתפסים נידונו לעונשי מאסר והיו חשופים לסיכון של הפיכת בני משפחותיהם לאזרחים מדרגה נחותה.
שורה 18:
 
====הבריחה דרך ברלין המערבית====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-N0415-365, Grenze zwischen Thüringen und Bayern bei Asbach.jpg|ממוזער|הגבול באזבאך, בין [[תורינגיה]] ל[[בוואריה]] ב 1950. לפני שנסגר הגבול, ב-1952, לא היה שום קושי פיזי בחצייתו ]]
[[קובץ:East German border 1962 full.jpg|ממוזער|הגבול ב-1962]]
בינואר 1953, משהבינו מנהיגי גרמניה המזרחית שהגישה החופשית מ[[ברלין המזרחית]] למערבית שמה לצחוק את עניין הגבול, החליטו, בעצה אחת עם הסובייטים, להציב שומרים לאורך הגבול בין שני חלקי ברלין ולהחמיר את הגבלות התנועה ביניהם; סטלין אף נתן לכך את אישורו. עם זאת, מותו של האחרון במרץ 1953 מנע את יישום התוכנית בשלמותה. הגבול עם ברלין המערבית נשאר אפוא אזור החיץ היחיד בין שני הצדדים שלא גודר, והיה האזור היחיד בגרמניה המזרחית שדרכו ניתן היה לעבור לגרמניה המערבית כמעט ללא כל קושי, ותושביה ניצלו את הפרצה.
שורה 26:
ב-16 ביוני 1953 פרצה בברלין המזרחית, בעקבות התקוממות דומה ב[[צ'כוסלובקיה]], [[המרד המזרח-גרמני|התקוממות של פועלי בניין]], שהפכה עד מהרה להתקוממות של כלל פועלי התעשייה, בתגובה למכסות ייצור מוגזמות לטענתם שהוטלו עליהם. תושבי מערב ברלין חצו את קווי החיץ והצטרפו להפגנות; חנויות בבעלות ממשלתית הוצתו. על [[שער ברנדנבורג]] טיפסה קבוצה של מפגינים צעירים ותלשה ממנו את [[דגל ברית המועצות]]. בתגובה הכניסו הסובייטים [[טנק]]ים לתוך העיר, ירו לעבר מפגינים והכריזו על תקנות חירום. בעקבות האירועים ביוני עלה מספר היוצאים והסתכם ב-1953 בקרוב ל-340,000 נפש.
 
למרות הכוונות לכאורה לבצע רפורמות, לא עלה ביד ההנהגה המזרח-גרמנית להביא לשיפור המקווה. בזמן שגרמניה המערבית, בתמיכת מדינות המערב, הפכה למדינה משגשגת, צמיחה שקיבלה את השם "[[הנס הכלכלי|הנס הכלכלי של גרמניה]]", נשרכה שכנתה הקומוניסטית, בהנהגת [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]], מאחור. הכלכלה הריכוזית של המשטר, שהתבססה על תכנון מרכזי, הגבלת הרכוש הפרטי ו[[הלאמה]] של מפעלים וחוות חקלאיות, הביאה לקיפאון ואף לירידה ברמת החיים. הדיבורים על "בניית סוציאליזם" בצד מעשים שכללו הפקעת רכוש פרטי ואיסור על מסחר פרטי חיזקו את גל ההגירה. בספטמבר 1954 נחקק חוק הדרכונים, שקבע כי היוצא באופן בלתי חוקי מגרמניה המזרחית דינו שלוש שנות מאסר.
 
גם השנים הבאות לא שיפרו את המצב הכלכלי והחברתי. ב-1956 פרצו מהומות ברחבי פולין, ובסוף 1956 פרצה בהונגריה התקוממות, שדוכאה על ידי הסובייטים ביד ברזל. הרפורמות ירדו מסדר היום, ובמקומן שב המשטר לדרכו הקודמת, ולהמשך ההגבלות על עסקים פרטיים. הושמו הגבלות גם על יציאה לחו"ל לצורך ביקורי קרובים, ביקורים שהיו לצנינים בעיני המשטר הן בשל האפשרות להשואה עם תנאי החיים במערב והן בשל העובדה כי במקרים רבים נמנעו הנוסעים מלחזור. ב -11 בדצמבר 1957 נחקק חוק הדרכונים החדש, שהקשה מאוד על היציאה לחו"ל, ובעקבותיו גדל מאוד מספר העוזבים דרך ברלין המערבית ליותר מ-90% מהסך הכולל.
 
בשנים 1954-19591954–1959 התייצב מספרם של היוצאים ברמה של בין 200,000 ל-250,000 בשנה{{הערה|1=למעט חריגות כלפי מטה בשנים 1954 - כ 184,000, ו-1959 - כ-144,000}}. משנת הקמת גרמניה המזרחית, 1949, ועד לבניית החומה ב-1961 ערקו על פי הערכות שונות, בין 2.7 ליותר מ-3 מיליון מזרח-גרמנים מהמזרח אל המערב - כשישית מתושביה{{הערה|'''טיילור''', עמוד 109}}{{הערה|1=http://www.berlin.de/mauer/geschichte/index.en.html}}. הייתה זו [[בריחת מוחות]] של ממש - רובם של המהגרים היו צעירים, כמחציתם מתחת לגיל 25{{הערה|1= [http://books.google.co.il/books?id=a-UT0xv_BV8C&pg=PA86&dq=143917+204092&hl=en&sa=X&ei=OZrQULjjJs7Wsgat7YHoAg&ved=0CEoQ6AEwBA#v=onepage&q=143917%20204092&f=false קישור]}}, ומשכילים: אקדמאים, מורים, רופאים, מהנדסים, טכנאים ובעלי מקצוע מיומנים; ברחו גם חקלאים שנרתעו מניסיונות ה[[קולקטיביזציה]], והיעדרם גרם למחסור במזון. לא רק גרמנים ערקו - גם אזרחים צ'כים ופולנים, שהזדמנו לברלין המזרחית.
{{חלונית2|
תוכן='''יואכים טרנקנר, צעיר מזרח-גרמני יליד [[תורינגיה]], עבר לברלין המערבית ב-1959. הוא הגיע ל[[מחנה המעבר מריינפלדה]], תוחקר שם על ידי אנשי מודיעין וקיבל אישור להישאר בברלין המערבית. סיפורו חושף טפח ממציאות החיים בברלין על שני חלקיה טרם בניית החומה''':
שורה 40:
מובן שבאותו זמן לא ידענו במשך כמה זמן תאפשר גרמניה המזרחית את מכירת החיסול הזו, או כמה זמן, עם הפליטים שמתגודדים על הגבול למערב, היא תהיה מוכנה להתמודד עם אובדן הדם האנושי שלה. אבל בתחילת 1961, לכל המאוחר, דנו בנושא זה בכל יום. היו ויכוחים לוהטים בין חברים לעבודה ובני זוג, וכולם הרגישו שמשהו דרמטי עומד לקרות. אבל חומה ממש באמצע העיר, כפי שהציעו מדי פעם? לא, הדמיון שלנו לא הגיע כה רחוק ...{{הערה|1= [http://he.scribd.com/doc/49766893/the-berlin-wall מקור]}}}}
 
{|- class="wikitable" cellpadding="5px"
|+'''נתוני העזיבה של תושבי גרמניה המזרחית 1949-1961'''{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=LlvD47cU-qAC&pg=PA16&lpg=PA16&dq=143917+204092&source=bl&ots=IvhYBgNbrX&sig=wLW74rzYz91Ob8mhsB6mMbH2NvU&hl=en&sa=X&ei=RJbQUKHOIsWhtAbtyoGgAw&sqi=2&ved=0CCwQ6AEwAA#v=onepage&q=143917%20204092&f=false מקור]}}
|-
! שנה !! עזיבה !! שנה !! עזיבה !! שנה !! עזיבה
|-valign="top"
|-
| [[1949]]
| 129 ,245
| [[1954]]
| 184 ,198
| [[1959]]
| 143 ,917
|-
| [[1950]]
| 197 ,788
| [[1955]]
| 252 ,870
| [[1960]]
| 199 ,188
|-
| [[1951]]
| 165 ,648
| [[1956]]
| 279 ,189
| [[1961]]*
| 207 ,026
|-
| [[1952]]
| 182 ,393
| [[1957]]
| 261 ,622
|
|
|-
| [[1953]]
| 331 ,390
| [[1958]]
| 204 ,092
|סה"כ
| 2,738,566
|}▼
 
▲ |}
 
הירידה במספר המועסקים בשכר, בשל הנטישה העקבית למערב, גרמה למחסור בכוח אדם מיומן. מפעלים החלו להתחרות ביניהם על עובדים על ידי העלאות שכר זמניות{{הערה|1= [http://books.google.co.il/books?id=a-UT0xv_BV8C&pg=PA86&dq=143917+204092&hl=en&sa=X&ei=OZrQULjjJs7Wsgat7YHoAg&ved=0CEoQ6AEwBA#v=onepage&q=143917%20204092&f=false מקור]}}, שהתאפשרו בשל הניהול הריכוזי והפוליטי שלהם, וללא קשר ליעילות הכלכלית. ב-1960, רק 61% מאוכלוסיית המדינה הייתה בגיל העבודה. לפי נתונים רשמיים של גרמניה המזרחית עולה כי 13.4% מכלל המועסקים (כ-964,000 איש) נטשו את המדינה בשנים אלו.(מתוך כ-2,044,000 מהגרים בסך הכל - נתונים שהיו מוטים ככל הנראה כלפי מטה).
שורה 93 ⟵ 92:
 
[[קובץ:Bundesarchiv B 145 Bild-P060305, Notaufnahmelager Marienfelde, Flüchtlinge.jpg|ממוזער|פליטים ממזרח גרמניה במחנה המעבר מריאנפלדה, יולי 1961]]
תושבי המזרח שלא עבדו במערב העיר, שניסו לעבור באופן בלתי חוקי ונתפסו, הוחזרו לבתיהם, אך על פי הערכות ה[[שטאזי]], רק 15 אחוז מניסיונות בריחה אלה סוכלו{{הערה|'''טיילור''', עמוד 138}}, וגם אלה שנתפסו - חזרו וחצו את הגבול.
 
שנתיים לאחר פקיעת האולטימטום של חרושצ'וב למערב, הלך קצב הבריחה מגרמניה המזרחית וגבר. במאי 1961 היגרו כ-18,000 איש, ביוני 19,200. מפעלים ומשרדים שלמים התרוקנו, וברור היה כי ללא צעד דרסטי לסגירת המעברים, גרמניה המזרחית כולה בסכנה. המזרח-גרמנים החלו במסע תעמולה, במסגרתו הציגו את ההגירה למערב כקונספירציה קפיטליסטית, שכללה גם חטיפות של אזרחים ופיתויָם לערוק בתשלום.
שורה 120 ⟵ 119:
==ראו גם==
* [[גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה]]
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
==הערות שוליים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בריחת_המוחות_מגרמניה_המזרחית_1949–1961"