לויאליסטים (ארצות הברית) – הבדלי גרסאות

'''הלויאליסטים''' (מאנגלית: הנאמנים) היו [[שלוש עשרה המושבות|מתיישבים אמריקנים]] שנשארו נאמנים ל[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית]] במהלך [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]]. הם נקראו גם '''טורים''', '''מלוכנים''', או '''אנשי המלך'''. [[פטריוטים (המהפכה האמריקנית)|הפטריוטים]], אלה שתמכו במהפכה, קראו להם "אנשים המתנגדים לחירויותיה של אמריקה".<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Barbara Smith|שם=The Freedoms We Lost: Consent and Resistance in Revolutionary America|מו"ל=The New Press|שנת הוצאה=2010-11-09|קישור=https://books.google.co.il/books?id=xzs5XX-QEL8C&pg=PT142&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|שפה=en}}</ref>}} לויאליסטים בולטים הבטיחו פעמים רבות לממשל הבריטי שאלפי לויאליסטים יצאו להילחם למען האימפריה. הממשל הבריטי האמין לכך ופעל בהתאם, במיוחד במערכות בדרום בשנים 1781-80. בפועל, מספר הלויאליסטים שהתגייסו לשורות הצבא היה נמוך בהרבה מן המצופה. ברחבי ארצות הברית, פטריוטים בחנו מקרוב אנשים שנחשדו כהיותם לויאליסטים, ופעלו נגד כל התנגדות מאורגנת של לויאליסטים. לויאליסטים רבים שלקחו חלק בלחימה או שהצהירו את דעותיהם בגלוי אולצו להימלט מבתיהם, בעיקר לעיר ניו-יורק.

לאחר שהפסידו במלחמה, כ-15% מהלויאליסטים (70,000-65,000 אנשים) נמלטו למושבות אחרות תחת שליטה בריטית, לבריטניה עצמה או לאמריקה הצפונית הבריטית ([[קנדה]] של ימינו). המתיישבים הדרומיים עברו בעיקר ל[[פלורידה]], שנשארה נאמנה לאימפריה הבריטית, ול[[הקריביים|קריביים]], יחד עם העבדים שלהם. לויאליסטים צפוניים עברו לגור ב[[אונטריו]], [[קוויבק]], [[ניו ברנזוויק]] ו[[נובה סקוטיה]]. הם קראו לעצמם "לויאליסטים של האימפריה המאוחדת". מרבית הלויאליסטים זכו לפיצוי כספי או קיבלו חלקת אדמה. לויאליסטים מוגלים קיבלו מהממשל הבריטי £3 מיליון פאונד או 37% מההפסדים שלהם. לויאליסטים שנשארו לגור בארצות הברית הצליחו לרוב לשמור על רכושם ולאחר מכן הפכו לאזרחים אמריקאים.<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Jack P. Greene and J. R. Pole|שם=A Companion to the American Revolution|מו"ל=|שנת הוצאה=2004|עמ=246, 399, 641–642}}</ref>}}

היסטוריונים משערים כי מתוך 2.0 מיליון המתיישבים הלבנים ב-1775, כ-20%-15% מהם היו לויאליסטים (400,000-300 גברים, נשים וילדים). המספר הזה אינו כולל מתיישבים שחורים או ילידים.<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Calhoon, Robert M|שם="Loyalism and neutrality."|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=235}}</ref>}}

יתכן כי הפגישה הרשמית הראשונה בה השתמשו במונח "לויאליסטים" התרחשה בבוסטון, ב-28 באוקטובר, 1775. הפגישה, שנערכה לבקשתו של הגנרל [[תומאס גייג' (גנרל)|תומאס גייג']], הלויאליסטים ייסדו את ארגון "הסוציאטורים הלויאליסטים המבקשים באחדותה של האימפריה".<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Robinson, Charles Walker|שם=Life of Sir John Beverley Robinson, Bart., CB, DCL, Chief-justice of Upper Canada.|מו"ל=Morang & Company|שנת הוצאה=1904}}</ref>}}

לאונרד וודס, היסטוריון מאוניברסיטת ייל, זיהה שונה מאפיינים של לויאליסטים שגרמו להם להיות שמרנים ונאמנים למלך בריטניה ולאימפריה הבריטית:<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Labaree, Leonard Woods|שם=Conservatism in early American history|מו"ל=Cornell University Press|מהדורה=Vol. 8|שנת הוצאה=1948}}</ref>}}

* חלק מהלויאליסטים היו פסימיים שלא הצליחו לדמיין את העתיד שתיארו הפטריוטים. אחרים נזכרו בכישלונם של ה[[יעקוביטים]] להשיב לידיהם את השליטה בכס המלוכה הבריטי.<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hull, N. E. H., Peter C. Hoffer, and Steven L. Allen|שם=Choosing Sides: A Quantitative Study of the Personality Determinants of Loyalist and Revolutionary Political Affiliation in New York|מו"ל=The Journal of American History|מהדורה=65.2|שנת הוצאה=1978|עמ=344–366}}</ref><ref>}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Burrows, Edwin G., and Michael Wallace|שם=The American Revolution: The ideology and psychology of national liberation|מקום הוצאה=Harvard University|מו"ל=Charles Warren Center for Studies in American History|שנת הוצאה=1972|עמ=167–306}}</ref><ref>}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Jodoin, Mark|שם=Shadow soldiers of the American Revolution: loyalist tales from New York to Canada|מקום הוצאה=Charleston, SC|מו"ל=Arcadia Publishing|שנת הוצאה=2009}}</ref>}}