היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Ili Kaufmann (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של 79.178.48.73 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot |
||
שורה 31:
==היציאה הנוצרית מהחומות==
הראשונים שבנו מחוץ לחומות היו הנוצרים, אשר ניצלו את הסכמי ה[[קפיטולציות]] - היתרים ותנאים מפליגים לבני מיעוטים דתיים - והקימו בעיקר מבני ציבור.
[[הסנונית הראשונה]] הייתה [[סמואל גובאט]], ה[[בישוף]] [[פרוטסטנטים|הפרוטסטנטי]] של ירושלים, אשר כבר ב-[[1852]] הקים את מבנה הציבור הגדול הקרוי עד היום על שמו בהר ציון. באותן שנים הקים [[ג'יימס פין]], ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] [[אנגליה|הבריטי]], שני מבנים מחוץ לחומות: האחד הוא בית הקיץ שלו, שנבנה באזור שבו תיבנה לימים שכונת [[טלביה]], והשני היה החווה החקלאית "[[כרם אברהם]]", שהוקמה לצורך עידוד עבודת האדמה בקרב יהודים, ונבנתה באזור שבו הוקמו לימים [[בית היתומים שנלר]] ושכונת כרם אברהם.
לאחר [[מלחמת קרים]] (1853-6) החלה להתפתח תנועת [[צליינות]] נרחבת של עולי רגל רוסים. הדבר הביא לכך ששנים ספורות לאחר מכן, בשנת [[1860]], הקים ה[[צאר]] את [[מגרש הרוסים]], שהפך למתחם הצלייני הגדול ביותר בירושלים, וכלל אכסניות שונות, [[בית חולים]], [[כנסייה]] ועוד. אחרי הרוסים, פנו נוצרים בני עמים ועדות שונות להקמת מבני לאום ודת מחוץ לחומות ירושלים, אשר נסמכו ברובם הגדול לרחוב הנביאים ולציר שבו ייסלל לימים [[רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)|רחוב המלך ג'ורג']] (כמו [[מנזר רטיסבון]] ו[[בית טליתא קומי]]). פעילות ענפה זו הביאה לכך שבשלהי המאה ה-19, פרצו הטורקים את [[השער החדש]], שנועד להקל על מעבר הנוצרים מרובעם בתוך העיר העתיקה אל מקבץ המבנים הגדול שהקימו מחוצה לה. בעיקר נהנו מכך ה[[צרפתים]], שהקימו סמוך לפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה את [[המתחם הצרפתי בירושלים]].
מניעי הבנייה הנוצרית היו שונים ומגוונים, בהתאם ליוזמיה:
* בנייה על ידי ארגון נוצרי הייתה לרוב למטרות דתיות מובהקות או למטרות חינוך, אכסון צליינים וסעד. כך למשל ניתן לראות את יוזמות "[[החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים|החברה הנוצרית הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים בארץ ישראל]]", אשר מטרות [[מיסיון|מיסיונריות]] הביאוה להקמת בית חולים (היום בית הספר האנגליקני) ואת "בית החברה המיסיונרית האנגלית" (היום נטוש), במטרה למשוך אליהם יהודים ולנצר אותם. כן נבנו כנסיות על ידי מסדרים קתולים או גופים נוצריים אחרים באתרי קודש נוצריים.
* בנייה על ידי גוף מדיני-דתי הייתה למטרת "קביעת יתד" מדינית והפגנת נוכחות, לרוב באצטלה לגיטימית לכאורה של סיוע לנוצרים מקומיים ולצליינים. דוגמה מובהקת לכך היא "החברה הפרבוסלאבית הרוסית", שנהנתה מפטרונות ה[[צאר]] והקימה את "מגרש הרוסים" ומבני ציבור נוספים לאורך [[רחוב הנביאים]]. המטרה המוצהרת הייתה לסייע לאלפי הצליינים הרוסים שפקדו את ירושלים, בעיקר בחג ה[[פסחא]], אולם אין ספק כי המיקום האטרקטיבי נועד גם להוות דריסת רגל במרחב הירושלמי.
* בנייה על ידי אנשים פרטיים הייתה תמיד על ידי בעלי מעמד או ממון, כמו גובאט או פין, בתחילה בצמוד לחומות, ולאחר מכן לצדי הדרכים היוצאות את העיר ולצד המוסדות הגדולים בעיקר במערב. מניעי הבנייה במקרה זה שונים מאד, בהתאם לעקרונותיו ולשאיפותיו של היוזם. כך למשל [[בית הספר גובאט|בית הספר של גובאט]] סייע בעיקר לערבים, בעוד שפין פנה דווקא ליהודים. דמות אחרת, החשובה מאוד לעניין הבנייה הנוצרית מחוץ לחומות, היא דמותו של הרוזן דה פיילא (Comte Marie Paul de Piella), אשר לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יזם ומימן את הקמת [[המתחם הצרפתי בירושלים]] בצמוד לשער החדש, שכלל מבני ציבור כמו כנסיות, מנזרים, בית חולים וכדומה. המניע של דה פיילא היה בוודאי נוצרי, אך עם זאת היה ספוג במניעים לאומיים-צרפתיים-קתולים מובהקים. כמה דמויות אמידות הקימו בתי פאר פרטיים, כמו "[[בית תבור]]" של [[קונרד שיק]], "[[בית מחניים]]" של [[יוהנס פרוטיגר]] או "בית וסטר". גם ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] הגרמנים הקימו שכונה שלמה של בתים פרטיים ומעט מבני ציבור. מטרתם הייתה התיישבותית בעיקרה, ללא כל מניע פוליטי או דתי.
מאפייניה העיקריים של הבנייה הנוצרית, עקב היותה לרוב ציבורית, היא מונומנטליות המשולבת בפונקציונליות. רוב האדריכלים היו נוצרים מקומיים, כמו [[קונרד שיק]] או [[תיאודור זנדל]], שיצרו מבנים מכובדים ומרשימים, דוגמת הטליתא קומי, בית רטיסבון ובית היתומים שנלר. מן הבנייה הנוצרית הפרטית לא השתמרו דוגמאות רבות (ביתו של פין ב[[טלביה]] נהרס), אך "בית תבור" ו"בית מחניים" בנויים בסטנדרטים גבוהים ועל גבי מגרשים גדולים למדי, עד כי ברבות השנים החלו לשמש שניהם כבתי ציבור. בתי המושבה הגרמנית, לעומת זאת, השתמרו יפה, ומשמשים עד היום כבתים פרטיים. הבנייה הנוצרית, הן הציבורית והן הפרטית, מתאפיינת באלמנטים אירופאים מובהקים עם השפעות אוריינטליות, דוגמת [[סימטריה]] בחזית, תריסי רפפה, גגות רעפים משופעים, "תפר שוליים" המדגיש את פינות הקיר, עיצובים וגילופים באבן ועוד. רוב המבנים הנוצרים נבנו בתוך מתחמים סגורים, כמו [[מגרש הרוסים]], שנלר ו[[המתחם הצרפתי]]. מיקום המבנים הנוצריים הוא בסמיכות לעיר העתיקה, לאורך ציר רחוב הנביאים או מעט רחוק ממנו (שנלר, טליתא קומי) ועל הר הזיתים, שם ביקשו הנוצרים לחזק את אחיזתם. יוצאי דופן הם מבנים נוצריים הקשורים למקום, דוגמת [[מנזר סן סימון]] שחודש בשלהי המאה ה-19 במקום המתחם המקודש הישן, או [[המושבה הגרמנית (ירושלים)|המושבה הגרמנית]], שיושביה ביקשו במכוון ליהנות מחיי כפר, הרחק מהכביש הסואן.
==היציאה המוסלמית מהחומות==
שורה 105 ⟵ 116:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{היציאה מן החומות}} {{ערך מומלץ}}
| |||