פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים, לפני שנתיים
מ
הוספת קישור לחמלה
כתיבתה המוקדמת עסקה בנושאים בני ימינו, בעיקר על רקע תקופת המלחמה, אבל בשנת [[1956]] החלה לכתוב [[סדרת ספרים]] שזירת התרחשותם הייתה [[יוון העתיקה]], בכללם ה[[טרילוגיה]] על חיי [[אלכסנדר הגדול]]: '''אש משמיים''' ([[1970]]), '''הנער הפרסי''' ([[1972]]) ו'''משחקי קבורה''' ([[1981]]). למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלאסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ה[[הומוסקסואל|הומוסקסואלים]].
 
כמה מעמדותיה ההיסטוריות היו שונות מהמקובל, כגון ביקורתה החריפה על הנואם [[דמוסתנס]]. אף כי רנו לא יכלה לקרוא את נאומי דמוסתנס במקורם היווני, היא סברה שהייתה הפרזה גדולה בהערכת כושר הנאום של דמוסתנס, שלא היה, לדעתה, אלא תועמלן מרושע. היא טענה ש"גם ההערכה שזכה לה האיש עצמו הייתה מוגזמת לאין שיעור. הוא היה מושחת. דבר ידוע הוא, שהאיש לקח שוחד ותמיכות מן הפרסים. הוא היה פחדן, ב[[קרב כירוניה]] הוא זרק את המגן והנשק ונס על נפשו. הוא היה אכזר, מעולם לא גילה [[חמלה]] למישהו, אם במילה ואם במעשה. כל אלה הן עובדות ידועות היטב." נוסף לכך, רנו הציעה שתי תאוריות חדשניות על דמוסתנס:
* הוא ניסה לפגוע מינית באלכסנדר הצעיר, בלי לדעת את זהותו, כשדמוסתנס היה שליח ל[[מקדוניה]].
* דמוסתנס היה בין השותפים לקשר ההתנקשות ב[[פיליפוס השני]].