ריצ'רד השני, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון שגיאות ניקיון לפי שגיאות ניקיון: אפשרויות קובץ שגויות (דיון) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 36:
ריצ'רד היה בנו של [[אדוארד, הנסיך השחור]], והוא נולד במהלך תקופת מלכותו של סבו, [[אדוארד השלישי, מלך אנגליה]]. ריצ'רד היה אחיו הצעיר של אדוארד מאנגולם (Edward of Angoulême) ועם מותו של אחיו הפך ריצ'רד בגיל 4 לשני לאחר אביו ברשימת הטוענים לכתר אנגליה. כשנפטר אביו, בטרם מות סבו, הפך ריצ'רד לראשון בתור לירושת הכתר. שנה לאחר מכן, עם מותו של הסב, המלך אדוארד השלישי, ירש ריצ'רד את הכתר בהיותו רק בן 10.
בראשית תקופת מלכותו, נוהלה המדינה על ידי מועצת יועצים. רובם של חוגי האצולה העדיפו את צורת הממשל הזו על פני ממשל של [[עוצר (שליט)|עוצרות]] בראשותו של [[ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר]], דודו של ריצרד. עם כל זאת, נותר גונט בעל השפעה חזקה. האתגר העיקרי הראשון שעמד בפני ריצ'רד היה [[מרד האיכרים האנגלי]] בשנת [[1381]]. המלך הצעיר לקח חלק חשוב בדיכוי המוצלח של המרד. עם זאת, תלותו של ריצ'רד בקבוצה קטנה של אנשי חצר גרמה, במהלך השנים, לאי שביעות רצון בקרב בעלי ההשפעה שביניהם, וב-[[1387]] הועברה השליטה על הממשלה לידיה של קבוצה של [[לורד]]ים (Lords Appellant). ב-[[1389]] חזרה השליטה לידיו של ריצ'רד, ובמהלך שמונה
על ריצ'רד נאמר שהוא היה אדם גבה קומה, נאה למראה ואינטליגנטי. אף על פי שהוא לא היה חולה נפש, כפי שטענו היסטוריונים מוקדמים, נראה שלקראת סוף תקופת מלכותו סבל ממה שמדע הפסיכולוגיה המודרני מגדיר כ[[הפרעת אישיות]]. בהיותו פחות שש אלי קרב בהשוואה לאביו ולסבו, הוא שאף להביא לסיומה של [[מלחמת מאה השנים]] שבה פתח סבו, אדוארד השלישי. ריצ'רד השני היה מאמין גדול בזכויות היתר של המלוכה, מה שהוביל אותו לריסון כוחה של האצולה והסתמכות על פמליה מצומצמת לצורך הגנה צבאית. בניגוד לחצר המלכות של סבו, ששם דגש על האחווה הצבאית, הוא עצמו טיפח אווירה מעודנת בחצר המלכות שלו, שבה המלך היה דמות מורמת מעל כולם, כשהאמנות והתרבות מהווים חלק חשוב בחיי החצר. השם שיצא לריצ'רד לאחר מותו עוצב בעיקר על ידי [[ויליאם שייקספיר]], שמחזהו [[ריצ'רד השני (מחזה)|ריצ'רד השני]] מציג את ממשלו הגרוע ואת הדחתו על ידי בולינגברוק כגורמים לפריצתן של [[מלחמות השושנים]] במאה ה-15. היסטוריונים בני זמננו לא מקבלים את הפרשנות הזאת, אך גם לא מסירים לחלוטין את האשמה מעל כתפיו של ריצ'רד. רוב החוקרים מסכימים כי אף על פי שהמדיניות שלו לא הייתה חסרת תקדים או מנותקת מהמציאות, הדרך שבה הוא ביצע אותה לא הייתה מקובלת על הממסד הפוליטי, והיא הובילה לנפילתו.
| |||