נזיר (נצרות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ @12040540 שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:Matanyabot
ויקישיתוף בשורה
שורה 7:
 
==מקורות הנזורה הנוצרית==
רעיון ההתבודדות והסתגרות נובע מרעיון ההתבוננות הדתית, (ב[[לטינית]] contemplari, במקור, ב[[יוונית]], τέμνω (טמנין), שמשמעותו "לחתוך"), מטרת המאמין להגיע להתחברות עם ההוויה האלוהית וזאת ניתן לעשות רק על ידי הינתקות. השם לנזיר ולמנזר ברוב השפות נובע מהמילה היוונית μόνος שפירושה לבד או בדד, והוא מתאר את אלו שבחרו לפרוש מהחברה, להתבודד לצורך עבודת האל.
 
רעיון הנזורה אינו רעיון נוצרי מקורי אלא התפתח בהדרגה תוך שילוב מסורות של חיי פרישות, שיתוף וצניעות שהיו נהוגים אצל כתות במזרח התיכון, למשל אצל ה[[איסיים]] וה[[תרפויטים]].
שורה 13:
כל עוד הייתה נצרות אסורה, ומאמיניה הפכו ל[[מרטיר]]ים, לא הייתה נזורה כי ההקרבה העלית של נוצרי למען אמונתו הייתה ההפיכה להיות קדוש מעונה. כאשר אימץ [[קונסטנטינוס]] בתחילת [[המאה ה-4|המאה הרביעית]] את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית לא הייתה יותר יכולת הקרבה על ידי מות קדושים ומי שרצה להקריב מעצמו למען אמונתו פנה לסגפנות והסתפקות במועט, כלומר הפך לנזיר.
 
הנזירים שילבו, כל אחד בצורה שונה, את הבוז לעולם "Contemptus mundi" עם הבריחה מהעולם, לטינית "[[Fuga mundi]]", יוונית Αναχώρησίς (אנכורזיס) שפירושה המילולי הליכה אל המדבר. תופעת האנכורזיס, כלומר ההליכה אל המדבר לא הומצאה עם התפתחות הנזירות אלא הייתה תופעה קיימת בתרבות המצרית. אנשים נמלטו אל המדבר מסיבות שונות, בהן השתמטות מגיוס או מתשלום מס, המלטות מפני רדיפה דתית וכדומה.
 
נראה שכבר מתקופה מוקדמת מאוד בנצרות היו יחידים שחיו חיי בדידות, וחיקו את 40 היום של [[ישו]] במדבר. אך אלה לא הותירו מאחריהם תיעוד ארכאולוגי, ותיעוד כתוב מועט ביותר. דוגמה לאדם כזה היה [[פאולוס מתבי]] ואחריו [[אנטוניוס הגדול]] שאף היו לו תלמידים-נזירים, חיו בקרבת מקום אך לא יחד איתו.
שורה 77:
 
==התפשטות הנזורה==
הקהילה שהקים פכומיוס הייתה פופולרית ביותר והוקמו קהילות רבות הדומות לה. תוך שנות דור נוצרו כמה מאות קהילות כאלה, בעיקר במצרים, ומשם התפשטה התופעה ל[[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[צפון אפריקה]] ובסופו של דבר לשאר [[האימפריה הרומית]] שם היא נעשתה להיבט מרכזי של החיים ב[[ימי הביניים]]. בתחילה, מנזרים נחשבו כפועלים מחוץ לסמכות של השלטון הכנסייתי הרשמי, וכמובן גם מחוץ לשלטון האימפריאלי, ונוצר מתח בין הכמורה לבין המסדרים הנזיריים. ברומא עצמה לא התפתחו מנזרים כי הבישופים חששו ממסרים סותרים לנזירים שהיו תחת השפעת אב המנזר ולא תחת השפעת הבישופות.
 
השלבים המוקדמים ביותר של הנזורה במערב אירופה כללו דמויות כמו [[מרטין מטורס]], (316-397) שלאחר ששירת בלגיון הרומאי המיר את דתו לנצרות וייסד הרמיטאג'{{הערה|1=הרמיטאג' הוא מעון מבודד המשמש משכן של נזיר}} ליד מילאן, ואז עבר לפאוטייר שם התאספה קהילה סביב ההרמיטאג' שלו. הוא נעשה לבישוף בטורס ב-372, שם הוא ייסד מנזר במארמוטייר, מספר קילומטרים מהעיר.
שורה 130:
===תקנוני הדור החמישי===
[[קובץ:Francisbyelgreco.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנזר פרנסיס הקדוש]]
[[בנדיקט מנורזיה]] (480-550, לערך) היה המשפיע ביותר מבין הנזירים המערביים ו[[תקנון הנזורה של בנדיקטוס]] היה התקנון בעל ההשפעה הרבה ביותר על כל תקנוני המנזרים המערביים אחריו. בנדיקט רכש את השכלתו ברומא, אך התחיל לחיות חיי נזיר במערה מחוץ לעיר. הוא משך אליו חסידים, ויחד ייסדו [[מנזר]] במונטה קאסינו (בערך 520), בין [[רומא]] ו[[נאפולי]]. אף כי הושפע מאד מתקנון המגיסטר, התקנון שלו קצר יותר מזה של המגיסטר, משפטני מעט פחות, אך יותר מאשר התקנונים המזרחיים.
 
בין התקנון של בנדיקטוס לתקנון של המגיסטר יש הבדל עקרוני בגישה. המגיסטר דרש ציות על מנת שהנזיר ילך אל אלוהים ואילו בנדיקטוס דרש ציות על מנת שהנזיר יחזור (Reddere) אל אלוהים.
שורה 145:
[[תקנון הנזורה של בנדיקטוס]], בין השאר בשל השראתו של הקיסר [[שרלמן]], נעשה למדריך הבסיסי לנזירות המערבית, אך דבר זה התרחש רק ב[[המאה ה-9|מאה התשיעית]].
 
תקנון נוסף בעל חשיבות הוא התקנון של אורליאנוס (Aurelianus), כתב את Regula ad monachos בשנת 548
 
===תקנוני הדור השישי===
שורה 168:
במאה ה-4 ייסד [[פטריק הקדוש]] בישופות ב[[אירלנד]] ומיד התחילה לצמוח נזורה אירית. המנזר האירי היה משולב בארגון השבטי הקלטי. העדר עיור גרם לכך שלא היו בישופים עירוניים ששלטו על מרחב טריטוריאלי. במקום זאת התפתחו מנזרים שמילאו את צורכי הדת של התושבים, הנזירים תיפקדו ככמרים ואב המנזר מילא תפקיד מקביל לזה שמילא הבישוף ביבשת. כאשר החלו למנות בישופים באירלנד, הם מונו מתוך הנזירים ואבות המנזר. שוני מהותי בין הבישופים האירים לבישופים בשאר [[העולם הנוצרי]] היה שבמקום אחריות על מרחב גאוגרפי מוגדר ותחום היה הבישוף האירי אחראי על קלאן מסוים. המבנה הכנסיתי האירי התבסס על מנזרים שבראשם עמד אב מנזר ממשפחת [[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] מקומית שלעתים קרובות היה בישוף. זו הייתה פדרציה של קהילות נזיריות הקשורות לשבט המקומי, הכמרים שביצעו את טקסי הקודש היו נזירים שפעלו בהשגחת אב המנזר.
 
המנזר האירי היה דומה למנזר המצרי העתיק. חומה, בתוכה מבנים, בכל מבנה קבוצת נזירים, כנסייה במבנה נפרד, היו גם הרמיטים שיצאו להתבודד באיים השונים. האידאל הנזירי היה סגפנות חמורה תוך כדי נדודים.
 
מאפייני המנזרים הקלטים של המאה ה-5:
שורה 188:
[[בנדיקטוס הקדוש]] טען נגד האירים כי החטא האנושי הוא המרד. מרד זה נובע מהתנשאות והדרך לפתרון היא דיכוי היצר האישי והתחרות בין בני האדם. על ידי פולחן מתמיד (אופוס דאי) לפני אלוהים מתוך שפלות רוח. במקום חיי התבוננות אליהם הטיפו האירים – חיי פעילות (אורה א-לבורה) וסיפוק הצרכים על ידי הנזירים עצמם, במקום תפילה אישית של הנזיר לבורא עולם תפילה ציבורית טקסית המבוססת על פרקי תהילים. ובמקום נדודים – שהייה במקום אחד (stabilitas loci). במקום אינדיבידואליזם – עבודה בקבוצה המודרכת על ידי אב מנזר ועל ידי תקנון נזורה (רגולה). אהבת האחר (caritas) מדכאת את הגאווה האישית ומתבטאת בהכנסת אורחים.
 
מאבק נוסף בנזורה האירית ניהל האפיפיור [[גרגוריוס הראשון]], כאשר שלח משלחת של 40 נזירים בהנהגת [[אוגוסטינוס הקדוש מקנטרברי]] במטרה להקם באיים הבריטים מערכת בישופות היררכית עם מושבי בישופים ב[[לונדון]] וב[[יורק]] שלכל אחד מהם 12 suffragani – בישופים כפופים. פעולה זו התנגשה עם רעיון ההטפה החופשית האירית וזכתה להתנגדות. לכן הקימה המשלחת את המנזר וה[[קתדרלת קנטרברי|קתדרלה]] ב[[קנטרברי]] כבסיס הכוח של הנצרות האפיפיורית והוקמו מנזרים נוספים בהם ישבו בישופים טריטוריאליים הכפופים לקנטרברי
 
==הנזירות בימי הביניים המאוחרים==
הפעילות של המנזרים הביאה להם עושר רב וכוח. [[אציל|אצילים]]ים עשירים היו נותנים למנזרים אדמות תמורת [[מיסה]] עבור קרוב שנפטר. אף שזאת לא הייתה כוונתו של בנדיקט, היעילות של התקנון שלו, בנוסף ליציבות של המנזרים הביאה לכך שהאחוזות שהועברו למנזרים היו מאוד פרודוקטיביות; הנזיר הועלה לדרגת אציל למעשה, מכיוון שהאיכרים של האחוזה היו עובדים, ואילו הנזיר היה חופשי ללמוד ולהתפלל. לפיכך המנזרים משכו אליהם את העילית של החברה, ובתקופה זו המנזרים היו שומרי הידע העיקריים, בעיקר דרך העתקת הספרים שהתבצעה בהם.
 
המערכת הזאת החלה להתפרק ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] ו[[המאה ה-12]], כאשר ה[[נצרות|דת הנוצרית]] החלה להשתנות, ונעשתה פחות ופחות לנחלתה של האליטה בלבד. השינוי הזה היה קשור באופן הדוק לעלייתם של המסדרים העניים כמו ה[[פרנציסקנים]] וה[[דומיניקנים]], שמשימתם הייתה להפיץ את דבר האל בציבור, ולא בתוך מנזרים סגורים. ההתנהגות הדתית החלה להשתנות כאשר אנשים רגילים השתתפו בטקס המיסה והשתתפו באופן פעיל יותר בטקסים דתיים שונים. הלחץ הגובר של שושלות המלוכה גם איים על העושר והכוח של המסדרים.
שורה 224:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
<div style="direction: ltr;">
*Peter Brown [http://faculty.washington.edu/brownj9/LifeoftheProphet/The%20Rise%20of%20the%20Holy%20Man%20-%20Brown.pdf the rise and function of the Holy man in late Antiquity]{{כ}}