נזיר (נצרות) – הבדלי גרסאות

 

==מקורות הנזורה הנוצרית==

 

רעיון הנזורה אינו רעיון נוצרי מקורי אלא התפתח בהדרגה תוך שילוב מסורות של חיי פרישות, שיתוף וצניעות שהיו נהוגים אצל כתות במזרח התיכון, למשל אצל ה[[איסיים]] וה[[תרפויטים]].

כל עוד הייתה נצרות אסורה, ומאמיניה הפכו ל[[מרטיר]]ים, לא הייתה נזורה כי ההקרבה העלית של נוצרי למען אמונתו הייתה ההפיכה להיות קדוש מעונה. כאשר אימץ [[קונסטנטינוס]] בתחילת [[המאה ה-4|המאה הרביעית]] את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית לא הייתה יותר יכולת הקרבה על ידי מות קדושים ומי שרצה להקריב מעצמו למען אמונתו פנה לסגפנות והסתפקות במועט, כלומר הפך לנזיר.

 

 

נראה שכבר מתקופה מוקדמת מאוד בנצרות היו יחידים שחיו חיי בדידות, וחיקו את 40 היום של [[ישו]] במדבר. אך אלה לא הותירו מאחריהם תיעוד ארכאולוגי, ותיעוד כתוב מועט ביותר. דוגמה לאדם כזה היה [[פאולוס מתבי]] ואחריו [[אנטוניוס הגדול]] שאף היו לו תלמידים-נזירים, חיו בקרבת מקום אך לא יחד איתו.

 

==התפשטות הנזורה==

 

השלבים המוקדמים ביותר של הנזורה במערב אירופה כללו דמויות כמו [[מרטין מטורס]], (316-397) שלאחר ששירת בלגיון הרומאי המיר את דתו לנצרות וייסד הרמיטאג'{{הערה|1=הרמיטאג' הוא מעון מבודד המשמש משכן של נזיר}} ליד מילאן, ואז עבר לפאוטייר שם התאספה קהילה סביב ההרמיטאג' שלו. הוא נעשה לבישוף בטורס ב-372, שם הוא ייסד מנזר במארמוטייר, מספר קילומטרים מהעיר.

===תקנוני הדור החמישי===

[[קובץ:Francisbyelgreco.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנזר פרנסיס הקדוש]]

 

בין התקנון של בנדיקטוס לתקנון של המגיסטר יש הבדל עקרוני בגישה. המגיסטר דרש ציות על מנת שהנזיר ילך אל אלוהים ואילו בנדיקטוס דרש ציות על מנת שהנזיר יחזור (Reddere) אל אלוהים.

[[תקנון הנזורה של בנדיקטוס]], בין השאר בשל השראתו של הקיסר [[שרלמן]], נעשה למדריך הבסיסי לנזירות המערבית, אך דבר זה התרחש רק ב[[המאה ה-9|מאה התשיעית]].

 

 

===תקנוני הדור השישי===

במאה ה-4 ייסד [[פטריק הקדוש]] בישופות ב[[אירלנד]] ומיד התחילה לצמוח נזורה אירית. המנזר האירי היה משולב בארגון השבטי הקלטי. העדר עיור גרם לכך שלא היו בישופים עירוניים ששלטו על מרחב טריטוריאלי. במקום זאת התפתחו מנזרים שמילאו את צורכי הדת של התושבים, הנזירים תיפקדו ככמרים ואב המנזר מילא תפקיד מקביל לזה שמילא הבישוף ביבשת. כאשר החלו למנות בישופים באירלנד, הם מונו מתוך הנזירים ואבות המנזר. שוני מהותי בין הבישופים האירים לבישופים בשאר [[העולם הנוצרי]] היה שבמקום אחריות על מרחב גאוגרפי מוגדר ותחום היה הבישוף האירי אחראי על קלאן מסוים. המבנה הכנסיתי האירי התבסס על מנזרים שבראשם עמד אב מנזר ממשפחת [[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] מקומית שלעתים קרובות היה בישוף. זו הייתה פדרציה של קהילות נזיריות הקשורות לשבט המקומי, הכמרים שביצעו את טקסי הקודש היו נזירים שפעלו בהשגחת אב המנזר.

 

 

מאפייני המנזרים הקלטים של המאה ה-5:

[[בנדיקטוס הקדוש]] טען נגד האירים כי החטא האנושי הוא המרד. מרד זה נובע מהתנשאות והדרך לפתרון היא דיכוי היצר האישי והתחרות בין בני האדם. על ידי פולחן מתמיד (אופוס דאי) לפני אלוהים מתוך שפלות רוח. במקום חיי התבוננות אליהם הטיפו האירים – חיי פעילות (אורה א-לבורה) וסיפוק הצרכים על ידי הנזירים עצמם, במקום תפילה אישית של הנזיר לבורא עולם תפילה ציבורית טקסית המבוססת על פרקי תהילים. ובמקום נדודים – שהייה במקום אחד (stabilitas loci). במקום אינדיבידואליזם – עבודה בקבוצה המודרכת על ידי אב מנזר ועל ידי תקנון נזורה (רגולה). אהבת האחר (caritas) מדכאת את הגאווה האישית ומתבטאת בהכנסת אורחים.

 

 

==הנזירות בימי הביניים המאוחרים==

 

המערכת הזאת החלה להתפרק ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] ו[[המאה ה-12]], כאשר ה[[נצרות|דת הנוצרית]] החלה להשתנות, ונעשתה פחות ופחות לנחלתה של האליטה בלבד. השינוי הזה היה קשור באופן הדוק לעלייתם של המסדרים העניים כמו ה[[פרנציסקנים]] וה[[דומיניקנים]], שמשימתם הייתה להפיץ את דבר האל בציבור, ולא בתוך מנזרים סגורים. ההתנהגות הדתית החלה להשתנות כאשר אנשים רגילים השתתפו בטקס המיסה והשתתפו באופן פעיל יותר בטקסים דתיים שונים. הלחץ הגובר של שושלות המלוכה גם איים על העושר והכוח של המסדרים.

 

==קישורים חיצוניים==

<div style="direction: ltr;">

*Peter Brown [http://faculty.washington.edu/brownj9/LifeoftheProphet/The%20Rise%20of%20the%20Holy%20Man%20-%20Brown.pdf the rise and function of the Holy man in late Antiquity]{{כ}}