הסדר חוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:כלכליסט (דיון) |
מ הסבת תבנית TheMarker1 לתבנית TheMarker (דיון) |
||
שורה 22:
ניתן להסביר את הסיבות הביקורת באופן הבא:
ראשית, לאור הרפורמה בשוק החסכון הפנסיוני ו[[רפורמת בכר]], הועברו החל משנת 2003 מרבית כספי הפנסיה מהשקעה באג"ח מיועדות (אשר הממשלה התחייבה להבטיח את תשואתן) לעבר השקעה בשוק ההון הישראלי. זאת בעוד שהמבקרים טוענים{{דרושה הבהרה|מי?}} כי לא הועברה ה[[רגולציה]] המתאימה בשוק ההון הישראלי, אשר תספק לכספי הפנסיה את הביטחון המתאים לצורך מהלך שכזה.{{הערה|1={{
שנית, כיום כספי הפנסיה מושקעים על ידי המשקיעים המוסדיים בשוק ההון, והם מהווים נתח משמעותי מסך הכספים המשמשים לרכישת אג"ח קונצרניות. בנוסף, בשל מעמדם של אחדים מבין [[בעל שליטה|בעלי השליטה]] בשוק ההון, הם נהנים מיחס מועדף מבחינת יכולתם לגייס חוב מהמשקיעים המוסדיים. לעומת זאת, אותם בעלי שליטה, בשל המבנה המשפטי והמימוני של החוב (עקרון האישיות המשפטית הנפרדת), נהנים ממצב בו מצד אחד הם יכולים ליהנות מהרווחים במקרה של הצלחת החברה, ומצד שני, במצב של כישלון, להגיע להסדר חוב שהפגיעה שלו בהם היא מצומצמת ביותר. זאת בעוד שעבור הציבור, שכספי הפנסיה שלו מושקעים בחברות שבבעלות אותם בעלי שליטה באמצעות אג"ח קונצרניות, ייתכן קיצוץ של עשרות אחוזים בחוב. על כן, קוראים אלו המבקרים את המצב הקיים לנקוט בשורה של צעדים, כגון: צמצום הזרמת החוב מצד המוסדיים לידי חברות שבשליטת אותם בעלי שליטה, הזרמת הון אישי מצד בעלי שליטה לחברות שלהם כאשר הן מצויות במצוקה פיננסית והגברת הפיקוח על שוק ההון בכלל.{{הערה|1={{
מאידך, הביקורת מופנית, כאמור, כלפי אותם משקיעים מוסדיים, שאחזקתם בחוב מסוכן יחסית מנוגדת לעקרונות ההשקעה הסולידית האמורים להנחות אותם. בעלי מניות, כגון בעלי שליטה, נושאים באחריות כלשהי לחובות החברה רק במיעוט מכלל הסדרי החוב. מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת נובע שכאשר האג"ח הונפקו ולאחר מכן, כל הצדדים לעסקה ידעו שמדובר בהתחייבות של החברה בלבד, ולא של מי מבעלי המניות בה (מבחן ציפיות הצדדים שביסוד [[דיני חוזים|דיני החוזים]]). שנית, בטרם אגרת חוב מונפקת, ניתן לגבות אותה, בין השאר, בבטוחה מסוג [[ערבות]]. ערבות זו יכולה להיות של חברת-אם או של בעל שליטה פרטי. אם אין ערבות ואין מקור אחר לקישור בעלי מניות לחובות החברה, אין להם כל חבות משפטית שהיא. שלישית, כאשר חברה מגיעה למצב חדלות פרעון, בעלי המניות הם הראשונים להפסיד את כלל השקעתם ואילו בעלי החוב תמיד קודמים להם ויקבלו חלק ''כלשהו'' מנכסי החברה (כך נובע מהעקרונות הבסיסיים של דיני ה[[פירוק חברות#חלוקת הנכסים בפירוק|פירוק]]). רביעית, תמיד יש לבחון את נסיבות הגעת החברה לקשיים. מרבית החברות מגיעות להסדרי חוב בתום לב, קרי, לאחר שנטלו על עצמן מיזם עסקי כלשהו והמיזם התגלה כבלתי-מוצלח. אולם, במקרים מסוימים, בעלי שליטה אכן לא פעלו בתום לב ויש להם תרומה שלילית כלשהי לנסיבות שהובילו להסדר החוב. בדין, קיימות דרכים רבות בהן בעלי מניות עשויים להימצא חייבים בחובות החברה (ביניהן: הדרישה להחזר [[דיווידנד]] שניטל בניגוד למבחני החלוקה, דרך הרמת מסך לפי סעיף 6 ל[[חוק החברות]] ועד לאחריות מלאה לחובות החברה לפי סעיף 373 לפקודת החברות). בכל מקרה, הטלת אחריות כזו נעשית לאחר בירור באמצעות [[דיני ראיות|ראיות]], כדי לקבוע, באופן פרטני, האם מתקיים היוצא מן הכלל ובעל המניות קשור לחובות החברה.
שורה 35:
* {{גלובס|אברמי וול|מה שמותר לקיסר - אסור לטייקון|1000730599|05.03.2012}}.
*[http://www.pension.org.il/page.cgi?corbonds הסדרי חוב, ועדת חודק ותספורות] באתר [[פורום החוסכים לפנסיה בישראל]]
* {{
*[http://www.yoetz-iski.co.il/category/%D7%AA%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A9%D7%A0%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94 תספורת נוסח ימי קדם]
| |||