היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: אמוג'י עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
BlueHorizon (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של 176.13.9.170 (שיחה) לעריכה האחרונה של 95.86.123.118 |
||
שורה 50:
==היציאה היהודית מהחומות==
למרות שלא היו הראשונים, היו היהודים הגורם העיקרי שהטה את הכף לטובת העיר החדשה, וזאת בשל המבנים והשכונות הרבות שבנו מחוץ לחומות. הבנייה הייתה כמעט רק למטרות מגורים, וזאת בשל הלחץ והמצוקה בתוככי העיר העתיקה, שהתבטאו בצפיפות, מחלות, יוקר מחיה ושכירות. מעט מבני הציבור היהודיים שמחוץ לחומות היו בתי חולים, וזאת כתגובה ל[[מיסיון|מיסיון הנוצרי]] או בשל הצפיפות הגדולה שבתוך העיר העתיקה; או בתי ספר מודרניים (כמו "[[בית הספר למל]]" או "[[כי"ח]]"), ששימשו את יושבי השכונות החדשות, שבהן פשתה רוח "מודרנית" יותר. חלוצת השכונות הייתה "[[משכנות שאננים]]" שנבנתה ביוזמה חוץ-ארץ-ישראלית של [[משה מונטיפיורי]], אך מיד אחריה, וביתר שאת לאחר מגפת ה[[כולרה]] שפגעה בעיר העתיקה ב-1866 ופסחה על השכונה החדשה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ישראל ברטל|שם=בין התחדשות לשמרנות: ירושלים בשלהי התקופה העת'מאנית|מו"ל=[[האוניברסיטה הפתוחה]]|שנת הוצאה=|עמ=111|סדרה=ירושלים לדורותיה}}}}, החלו יהודי העיר עצמם "לפזול" אל מחוץ לחומות, וכך החלו להיבנות השכונות היהודיות החלוציות.
שורה 92 ⟵ 91:
השכונה החמישית מחוץ לחומות, '''מאה שערים''', הוקמה בשנת [[1874]] על ידי "חברת בוני ירושלים". בין מייסדיה היו יוסף ריבלין ויואל משה סלומון, ששנים מספר קודם לכן התנסו בהקמת שכונת [[נחלת שבעה]]. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת מכמה שכונות שנבנו באותה תקופה על ידי התאגדויות תושבים שביקשו לצאת מבין חומות העיר העתיקה ולהקים לעצמם בתי מגורים בתנאים נוחים. 100 חברי האגודה היו רחוקים מלהיות בעלי אמצעים, וברובם התפרנסו מכספי החלוקה. לכן, ככל הנראה, רכשו לעצמם מגרש מרוחק יחסית מדרך המלך של אותה תקופה – רחוב יפו - שבסביבתו הקרובה היו מחירי הקרקעות גבוהים יותר. הקרקע לשכונה נרכשה בשלושה שלבים מערביי הכפר [[ליפתא]], סה"כ כ-32 דונם. מתכנן השכונה היה ה[[אדריכל]] וה[[ארכאולוג]] ה[[גרמניה|גרמני]] תושב ירושלים [[קונרד שיק]].
השכונה נבנתה מטעמי ביטחון כשכונת חצר, כך שהקירות החיצוניים של בתיה יוצרים מעין חומה רציפה המקיפה חצר פנימית גדולה, אליה ניתן להיכנס דרך שישה [[שער (מבנה)|שערים]] (מעין "[[חומת סוגרים]]"). את השערים נהגו לסגור עם רדת הלילה ולפתוח שוב עם בוקר. בחצר מוקמו בורות ה[[מים]] המרכזיים של השכונה. ברבות השנים, עם גדול אוכלוסיית השכונה, נבנו בתים נוספים בתוך אותה חצר, כך שהיא איבדה במידה רבה את אופייה המקורי. בשנת [[1890]] כללה השכונה 200 בתים ו-800 תושבים, ושלוש שנים מאוחר יותר כבר עלה מניין הבתים ל-300 ומספר התושבים ל-1,500, עקב שיעור הילודה הגבוה וגלי העלייה מ[[מזרח אירופה]].
==ראו גם==
| |||