ויקיפדיה

ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שוחזר מעריכות של 31.154.81.48 (שיחה) לעריכה האחרונה של 1Or
סקריפט החלפות (–), הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
{{היסטוריה של ירושלים}}
[[קובץ:Arculf De Locis Sanctis Jerusalem.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מפת ירושלים בתקופה המוסלמית על פי [[ארקולף]], כתב יד מ[[המאה ה-9]]]]
'''התקופה הערבית הקדומה ב[[ירושלים]]''' נמשכה לאורך המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה, משנת [[638]], עם כיבוש העיר על ידי הפולשים ה[[ערבים]]-[[מוסלמים]] מידי ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]], עד שנת [[1099]], שבה נכבשה העיר בידי הצלבנים ב[[מסע הצלב הראשון]]. הייתה זו תקופה של מהפכות שבה נקבעה נוכחות ה[[אסלאם]] ככוח דתי ו[[פוליטיקה|פוליטי]] בזירה העולמית, וחלו בה חילופי כוחות בזירה ה[[המזרח התיכון|מזרח תיכונית]] בין [[האימפריה הביזנטית]] הוותיקה לאימפריה המוסלמית העולה.
 
שינויים מפליגים אלו לא פסחו על ירושלים, שהייתה עד אז עיר קדושה ל[[יהדות]] ול[[נצרות]] בלבד. עם הפיכתה לעיר הקדושה אף לאסלאם, הפכה ירושלים למקום מפגש בין הדתות לצד מוקד חיכוך ומחלוקת ביניהן. הנוכחות המוסלמית בירושלים ניכרה ברבדים שונים, כמו שינוי [[דמוגרפיה|דמוגרפי]] שהתחולל אט-אט כתוצאה מהגירה מוסלמית לעיר{{הערה|1=ההיסטוריון המוסלמי [[מוקדסי]] מעיד שעד תקופתו, המאה העשירית, עדיין לא ניכרה נוכחות מוסלמית גדולה בירושלים}}; שינוי פיזי עם הקמת מוסדות חינוך ודת מוסלמיים ובניית [[הרובע המוסלמי]]; שינוי [[דת]]י עם מעבר מרכז הכובד ה[[דת]]יהדתי ל[[הר הבית]] שחזר לשמש כמרכז פולחני לאחר מאות שנים של עזובה, ושינוי תרבותי שבא לידי ביטוי בפולקלור הערבי ובעיקר בשפה ה[[ערבית]] שהפכה לשפה המדוברת ב[[ארץ ישראל]].
 
לאורך התקופה המוסלמית נשלטה ארץ ישראל בידי שלוש [[שושלת|שושלות]] של שליטים מוסלמים: הראשונה, שושלת [[בית אומיה]], שמרכזה היה ב[[דמשק]]. בתקופה זו, שנמשכה משנת [[661]] עד שנת [[750]], עלתה חשיבות העיר, ומבנים רבים, שהחשובים שבהם הם המבנים שעל הר-הבית וקריית ארמונות שנבנו מדרום לו - הם עדות לכך. השושלת השנייה הייתה שושלת [[בית עבאס]], שמרכזה היה ב[[בגדד]], שלטה עד שנת [[969]]. בתקופה זו ירדה חשיבות העיר אך השליטים העבאסים דאגו לשפץ את מבני הדת המוסלמיים שבה. האחרונים היו השליטים מ[[השושלת הפאטמית]] שמרכז שלטונם היה ב[[קהיר]]. תקופה זו אופיינה במלחמות אזרחים, במרידות, במלחמות נגד פולשים ובאסונות טבע שהביאו את ירושלים לשפל המדרגה.
שורה 16:
מעידים כי מסיבות שונות היה מוחמד מודע לקיומה של ירושלים ויותר מכך למעמדה המיוחד כעיר קדושה. אין משתמע מידיעה זו כי היה בכוונתו של מייסד האסלאם או עדת המאמינים שהקיפה אותו להכליל את ירושלים במערכת תפיסת העולם האיסלמית המתגבשת.
 
עיקר תשומת הלב של המוסלמים הופנה בשלב זה אל הקיסרות הביזנטית בה ראו מקור לעושר על פי דברי [[מוחמד|הנביא]] שהבטיח למאמיניו את {{ציטוטון|ארמונות הקיסר ואוצרותיו}}. שינוי ראשון בתפיסה האסטרטגית של האסלאם התחולל בימיו של ה[[ח'ליף]] הראשון [[אבו בכר|עבדאללה אבן עת'מאן '''אבו בכר''']] שפתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות ל[[סוריה]] ול[[עיראק]] - תוך שהוא נכנס למסלול התנגשות ישיר עם הביזנטים. הצבא המוסלמי תקף בשלושה כיוונים, כוח אחד נכנס ל[[ארץ ישראל]] דרך [[עזה]] בעוד שני כוחות אחרים נעו ממזרח אל תוך [[עבר הירדן]], מנצלים את חולשת השלטון הביזנטי ונהנים משיתוף פעולה של השבטים ה[[בדואים]]. התקפות אלו נבלמו מול קווי ההגנה הביזנטיים. השינוי הגיע כאשר צבא מוסלמי במהלך נועז ודרמטי חצה את המדבר כבש את [[דמשק]] ולאחר מכן את מרבית שטחה של [[סוריה]], מכאן יצא הצבא המוסלמי המאוחד וב-1 ב[[יולי]] [[634]], נפגש עם צבא ביזנטי באזור הנמצא גאוגרפית בין [[רמלה]] ל[[בית גוברין (עיר קדומה)|בית גוברין]] וזכה לניצחון ראשון לאחריו נכבשו ערי הארץ על ידי הערבים בזו אחר זו :[[לוד]], [[שכם]], [[עזה]], [[שומרון (עיר)|שומרון]], בסיכומו של דבר החזיקו הביזנטים ב[[קיסריה]], [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] ו[[ירושלים]] בלבד.
 
בשנת [[636]] התחולל הקרב המכריע של המערכה - [[קרב הירמוך]] שהיסטוריונים רבים רואים בו את אחד הקרבות המשמעותיים ביותר ב[[היסטוריה]] האנושית שמסמל את תחילת גל הכיבושים המוסלמי מחוץ ל[[חצי האי ערב]] ואת תחילת התקדמות האסלאם לתוך [[ארץ ישראל]], [[סוריה]] ו[[ארם נהריים]]. בקרב זה ניגף הצבא הביזנטי בפני הצבא המוסלמי והשליטה על אזור [[הסהר הפורה]] עברה לידי האימפריה החדשה - [[האימפריה המוסלמית]]. מסופר כי כשהגיעו החדשות על האסון לאוזניו של [[הרקליוס]] ב[[אנטיוכיה]] הוא נפרד מ[[סוריה]]מסוריה לשלום במילים:{{ציטוטון|היי שלום סוריה, מושבתי הנאווה. הינך אויבת עכשיו}}, ויצא לכיוון [[קונסטנטינופול]].
 
===כיבוש ירושלים===
שורה 44:
 
====ירושלים לאחר הכיבוש====
המוסלמים שמרו על החלוקה המנהלתית הביזנטית של ארץ ישראל אך העבירו את המרכז השלטוני מקיסריה ל[[לוד]] ולאחר מכן ל[[רמלה]]. תחילה קראו המוסלמים לירושלים '''איליא''' הד לשמה הלטיני - [[איליה קפיטולינה]]. בהמשך קיבלה ירושלים שמות נוספים המשקפים את עברה היהודי של העיר -'''בית אל מקדס''' ([[ערבית]]: بيت المقدس - בית המקדש), '''צהיון''' (ציון) ו'''אל קודס''' ([[ערבית]]: القـُدْس - הקודש) שמות המתורגמים למעשה משמה ה[[עברית|עברי]] של העיר בתקופה כפי שמופיע במסמכים מ[[גניזת קהיר]].{{הערה|1=ש"ד גוייטין, היישוב בארץ ישראל בראשית האסלאם ובתקופת הצלבנים, יד בן צבי ירושלים תש"ם. עמודים 35-32}}
 
המסורות המוסלמיות המתייחסות לכיבוש ארץ ישראל וירושלים המוצגות כהיסטוריה, הן בעלות אופי [[ספרות]]י וזיקה ל[[סיפורי עם]]. גויטין מבטל לחלוטין חשיבות סיפורים אלו ומסביר זאת באומרו שהשינוי ההיסטורי הביא ליצירת אגדות וסיפורים דמיוניים המתארים את כיבושה. הוא מצטט מדבריו של [[מוג'יר א-דין]], ההיסטוריון המוסלמי החשוב ביותר של ירושלים שכתב במאה ה-15 כי ההיסטוריוגרפיה המוסלמית המוקדמת היא בדיונית.
שורה 80:
 
האתגר הגדול הראשון לבית אומיה הייתה ההתקוממות של בני שבט זובייר בראשות עבדאללה אבן א-זובייר, השבט הערבי שישב בארץ - שבט גד'אם תמך במורדים וגם לאחר דיכוי המרד המשיכו הרוחות לסעור. מעמדה של ירושלים השתנה - לטובה- עם התבססות שלטון בית אומיה, הח'ליף [[עבד אל-מלכ|עבד אל מאליכ אבן מרואן]]. תקופה זו ידועה כתקופת פריחה במהלכה שופרו התשתיות בירושלים ודרכים לעיר נסללו, אך עיקר השינוי ניכר בעיר עצמה. המבנה העיקרי שהוקם הוא [[כיפת הסלע]] שבנייתה החלה בשנת [[688]] והושלמה שלוש שנים לאחר מכן.
במחקר האסלאם הייתה רווחת הדעה כי מבנה מפואר זה נבנה במטרה לשמש כמתחרה ולהפחית מחשיבות המקומות הקדושים ב[[חצי האי הערבי]] - [[מכה]] ו[[מדינה]] ולקרב את מרכז הכובד של פולחן האסלאם ל[[דמשק]], אך במחקרים מודרניים כדוגמת מחקרו של [[שלמה דב גויטיין]] התבססה הדעה כי כיפת הסלע הוקמה כתחרות וכנגד מבני הדת ה[[נצרות|נוצריים]] בירושלים ובראשם - [[כנסיית הקבר]].{{הערה|1=[[שלמה דב גויטיין]], היישוב בארץ-ישראל בראשית האסלאם ובתקופת הצלבנים: לאור כתבי הגניזה, עורך: [[יוסף הקר]]. ירושלים: יד יצחק בן צבי, תש"מ 1980, עמוד 88}}
 
לאחר מכן ב-705 נבנה [[מסגד אל-אקצא]] על ידי [[עבד אל מלכ]] (יש הסוברים שהבונה היה בנו [[וליד הראשון]]), וכן נבנתה קריית השלטון האומאית ממערב ומדרום להר הבית על ידי [[וליד הראשון]].
 
בסופו של דבר, התלכדו אויבי בית אומייה עם [[בית עבאס]] (ענף מבית האשם) והצליחו למגר את השלטון האומיי במזרח בשנת [[750]], בקרב הזאב, בו נרצח מרבית השבט בידי העבאסים, ובית עבאס הפך לשושלת הח'ליפים החדשה.
שורה 104:
בשנת [[878]] סיפח [[אחמד אבן טולון]] את [[ארץ ישראל]] לממלכתו החדשה שמרכזה היה ב[[קהיר]]. אבן טולון היה מושל במצרים מטעם בית עבאס. אבן טולון פעל על פי הוראות הח'ליף העבסי לדכא מרידה של מושל סוריה (א-שאם) אך לאחר הצלחתו הצבאית סיפח את השטח למצרים והפסיק את תשלומי המסים ל[[בגדד]].{{הערה|1={{קתדרה|סידני ה' גריפית|פרק בתולדות ארץ הקודש על-פי הטקסטים בערבית קדומה של דרום ארץ-ישראל|69.11|69, ספטמבר 1993, עמ' 78-57}} ([http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/69057.html גרסה טקסטואלית באתר סנונית])}}
 
השלטון המצרי נמשך עד לשנת [[905]] ובמהלכו נפרדה מצרים מהשפעת הח'ליפות העבסית וארץ ישראל הפכה לאזור קרבות בין שני הכוחות השולטים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. צבאות עבאסים עברו דרך ירושלים בדרכם למצרים או בדרך לשדה הקרב מול הצבא המצרי. כך נמצאו כתובות מימי הח'ליפים אבו אחמד עלי [[אל-מכתפי]] באללה ([[902]]-[[908]]), ואבו אלפדל ג'עפר [[אל-מקתדר]] באללה ([[908]]-[[932]]) על מבנים ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]].
 
===הפטאמים ומלחמת שישים השנים===
שורה 147:
 
לדעת רוב החוקרים מדובר במסע [[אלגוריה|אלגורי]] המתאר את התקדמות הנפש אל עבר הספירה העליונה. עם זאת לסורה זו ניתנה פרשנות נוספת לפיה מוחמד נישא באורח פלא ממכה לירושלים וממנה עלה לשמיים. סביב אירוע זה נרקמו אגדות ומסורות שהרחיבו את היריעה ולפיהן הגיע מוחמד לירושלים רכוב על סוסתו הפלאית והמכונפת - '''אל-בורק'''. חשיבות סורא זו היא המסקנה התאולוגית, או האמונה, הנגזרת ממנה ולפיה הדרך ממכה לשערי שמיים עוברת בירושלים.
האירוע ששינה באחת את מעמדה של ירושלים באסלאם היה כיבושה בידי הח'ליף עומר שהכניס את העיר אל תוך המרחב הגאוגרפי המוסלמי והציב את האסלאם מול פאר הכנסיות הנוצריות - בנקודת עימות פיזית שסימלה יותר מכל את הקונפליקט בין שתי הדתות – והיה כתמריץ לפאר את ירושלים. מאידך, ניסיונות לרומם את קדושתה של ירושלים באופן שהעמיד את העיר כשוות ערך למכה, גונו לא אחת, על ידי אנשי הדת המוסלמים המתנגדים לכך, כ"יהודיות". יש לציין כי, על פי עדויות היסטוריות - מוחמד מעולם לא ביקר בירושלים.
 
לאחר בניין [[כיפת הסלע]] הפך השם "בית המקדש" לאחד מכינוייה הערביים של ירושלים, לעתים בתוספת הברכה "שרפהו אללה", "בניין ההיכל יפארו אללה". בדרום הר הבית הוקם בניין נוסף הידוע כ[[מסגד אל-אקצא]], שם הקשור למסע הלילה של מוחמד. זיהויו היום עם ה"מסגד הקיצון" המתואר בקוראן מקובל על כל זרמי האסלאם.
שורה 161:
{{ציטוטון|ביום ההוא תועבר הכעבה לירושלים ככלה, יחד עם כל עולי הרגל שעלו אליה. כל המין האנושי יקום אז לתחייה על הר הזיתים, שמאבניו נבנתה הכעבה וממנו יימתח גשר אל הר הבית, שם הוא מקום המשפט}}.
 
כל בני האדם יהיו חייבים לעבור על גשר זה (אל-צראט) למרותאף על פי שהוא דק משערה, לגשר יהיו 7 קשתות, וליד כל קשת ישאלו בני אדם על מעשיהם. הרשעים יפלו ממנו לגיהנום והצדיקים יעברו אותו בשלום.
 
====מחלוקת על מעמד ירושלים בתוך האסלאם====
שורה 174:
 
החיבור הראשון של שבחי ירושלים נכתב על ידי '''אבו בכר אל-ואסטי''' - תושב ירושלים במאה ה-11, וייתכן כי נכתב על מנת לאסוף תרומות לשיפוץ כיפת הסלע. החיבור בנוי כקובץ של מסורות עם ציון מקור המסורת. כארבעים שנה לאחר מכן פורסם ספרו של '''אבו אל-מעאלי אלמשרף אבן אלמרג'א''' וחיבורו מקיף יותר ומכיל כמות גדולה יותר של מסורות והוא מחולק לפרקים המאגדים מסורות בעלות נושא משותף. באמצע [[המאה ה-14]] הופיע ספרו של '''שהאב אלדין בן אחמד אלמקדסי''' שנשא את השם '''מעורר התשוקה לבקר בירושלים ודמשק'''. על פי דברי כותבו ועל פי דעת החוקרים של המסורת המוסלמית{{הערה|1=י' חסון, 'ספרות שבחי ירושלים באסלאם', מ' שרון (עורך), סוגיות בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם, יד בן צבי, ירושלים תשל"ו,עמ' 43- 55.}} הוא העידית של סוגה ספרותית זו, לפניו עמדו כל הספרים והוא מנתח את איכות המסורות המופיעות בהם.
 
* על ההיררכיה בין ירושלים למכה - בשם [[עיישה]] אשתו של הנביא:
 
{{ציטוטון|הנביא תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: מכה היא עיר רבת חשיבות אשר אללה רומם אותה ואת קדושת תחומיה ; אללה ברא את מכה והקיף אותה במלאכים, לפני שברא דבר מן העולם כולו באלף שנים. אחר כך הוא צירף אליה את אל-מדינה וצירף אל אל-מדינה את ירושלים. אחר כך ברא את העולם כולו לאחר אלף שנה בבת-אחת}}
 
* על חשיבותו של הסלע - [[אבן השתייה]]:
 
שורה 185 ⟵ 183:
בשם כעב אל-אחבאר:
{{ציטוטון|כעב אמר: אין טיפת מים כלשהי ממעיין מים מתוקים קיימת, אלא אם מקורה מתחת לסלע של ירושלים. אמר איש מן הרעים : אני מכיר מעיין מים שאין מוצאו מתחת לסלע של ירושלים. אמר כעב : אולי כוונתך לעין סמאהיג', ובשם אלוהים, מקורה אכן מתחת לסלע של ירושלים}}
 
* על קרבתה של ירושלים ל[[גן עדן]]:
 
שורה 194 ⟵ 191:
בשם כעב אל-אחבאר:
{{ציטוטון|ביום תחיית המתים יהיה כל אחד מהם פנינה לבנה, אשר תאיר את כל מה שבין השמים והארץ. הם ישובו לירושלים עד אשר יוצבו בפינותיה, ואלהים יציב עליהם את כס כבודו, עד אשר יגזור את דינן של הבריות בין אנשי גן עדן לאנשי גיהנום}}
 
* על הקרבה לשמיים בשם כעב אל-אחבאר:
 
{{ציטוטון|המסגד של ירושלים, היה מרומם מכנפות הארץ, וכנפי שמים הרכינו עצמם אליו עד אשר לא היה המרחק בין הסלע לבין השמים אלא שמונה-עשר מילין, בעוד אשר לגבי זולתו, זה מרחק של חמש מאות שנה}}
 
* על קרבתה של ירושלים אצל [[אללה]]:
 
שורה 244 ⟵ 239:
ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]] החלו בעיר פעולות בנייה של קרל הגדול - אליו פנו נוצרים תושבי ירושלים בבקשת חסות. באזור ה[[מוריסטן]] נבנו אכסניות לעולי רגל ובהן אכסניה מפוארת ל[[עליה לרגל|עולי רגל]] נוצרים, כנסייה על שם מרים הקדושה ושוק מרכזי ([[פורום (רומא העתיקה)|פורום]]) שהכנסותיו הקדש לכנסייה. ממבנים אלו לא נותר כל זכר והם ככל הנראה נהרסו בשנת [[1009]] בהוראת הח'ליף הפאטמי [[אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)|אל-חאכם באמר אללה]].
 
סוחרים מהעיר ה[[איטליה|איטלקית]] [[אמלפי]] שקשרי מסחר עם האימפריה המוסלמית העניקו להם פריבילגיות קיבלו רשות ושטח מתאים להקים מנזר, אכסניה לעולי רגל שסעדו את לבם בשיירי מזונם של הנזירים ו[[קפלה|בית תפילה]]. גם ממבנים אלו לא נמצא שריד למרותאף על פי שהם נבנו - ככל הנראה - לאחר שלטונו של אל-חאכם באמר אללה.
 
הכיבוש המוסלמי של ירושלים הותיר את מבני הדת הנוצריים ללא פגע, אך החל מאירוע זה ועד תום התקופה התחולל תהליך של הרס ועזובה שהותיר את העיר ומוסדותיה הנוצריים במצב קשה. כנסיות ומנזרים שנהרסו במהלך [[כיבוש ירושלים בידי הפרסים]] ולא נכללו במפעל השיקום של מתודיוס לא שוקמו. עיקר ההרס והנזק נגרם לאורך התקופה כתוצאה מפעולות עוינות של מוסלמים שכללו מעשי שוד, הרס בידי השלטונות, ולעתים מעשי רצח ופרעות. עזובה של המוסדות הואצה על ידי מסים כבדים שהוטלו על מוסדות הדת. מנזרים ששכנו מחוץ להגנת חומות ירושלים הותקפו על ידי שבטי בדואים שלעתים אף העזו לחדור אל תוך החומות.
שורה 280 ⟵ 275:
{{ציטוטון|בנה את הכיפה הזאת עבד האל, עבדאללה האמאם אלמאמון,{{הערה|1=הכתובת המקורית ציינה את שמו של עבד אל-מלכ, ועיון בחלק זה של הכתובת מראה שינוי קל בכתב}} בשנת שבעים ושתיים. מי יתן והאל ייעתר לתפילותיו ויהיה שבע רצון ממנו. אמן, ריבון העולמים, השבח לאל}}
 
הח'ליף ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] ([[813]] - –[[833]]) שיפץ את המבנה, והחליף את פסיפסי הקיר שציינו כי המבנה נבנה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ בפסיפסים הנושאים את שמו, אולם לא שינה את תאריך הבנייה המופיע עליהם.
<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
תמונה:Dehio 10 Dome of the Rock Floor plan.jpg|תוכנית מבנה היכל הסלע.{{הערה|שם=Georg Dehio|Gustav von Bezold|1=This image is taken from Georg Dehio/Gustav von Bezold: Kirchliche Baukunst des Abendlandes. Stuttgart: Verlag der Cotta'schen Buchhandlung 1887-1901, Plate No. 10}}
תמונה:Dehio 10 Dome of the Rock Section.jpg|חתך אנכי של מבנה כיפת הסלע{{הערה|1שם=This image is taken from Georg Dehio/|Gustav von Bezold: Kirchliche Baukunst des Abendlandes. Stuttgart: Verlag der Cotta'schen Buchhandlung 1887-1901, Plate No. 10}}
תמונה:Brogi, Giacomo (1822-1881) - n. 4011 - Palestina - Moschea d'Omar colla Fontana a Gerusalemme.jpg|כיפת הסלע, תמונה מסוף המאה ה-19
תמונה:Dome of the Rock, 1546 .jpg|כיפת הסלע כבית המקדש, תחריט{{הערה|1=Image of the Dome of the Rock in Jerusalem appearing on the title page of Avodat ha-Levi printed in Venice 1546. Authored by Solomon ben Eliezer ha-Levi, a Turkish Talmudist who lived around the 15th-16th century.}} מהמאה ה-16.
שורה 353 ⟵ 348:
הכיבוש המוסלמי הכניס את הקהילה היהודית לתוך ישות מדינית גדולה בה שכנו ופעלו הריכוזים הגדולים ביותר של העם היהודי. במאות השנים הראשונות לאחר כיבושי האסלאם, מרכז הכובד של העולם היהודי כולו, היה [[יהדות בבל]], [[יהדות פרס]] ו[[ארץ ישראל]]. ישות מדינית זו איחדה את מרבית היהודים ונשמרה גם כאשר היו פילוגים מדיניים, כך שעד שלהי ימי הביניים, התקיימו קשרים מסחריים ותרבותיים פעילים בין המחוזות המרוחקים של העולם האסלאמי.
 
שינוי חשוב נוסף בחיי היהודים שהתרחש בעקבות כיבושי האסלאם הוא תהליך השיערוב, דהיינו החלפת הלשונות העתיקות כמו העברית והארמית בלשון הערבית (החלה להתפתח ה[[ערבית יהודית]]) למרבית הצרכים - לשון הדיבור היומיומי, כתוצאה מכך, במאות הראשונות לאחר כיבושי האסלאם, לשון הדיבור הייתה ה[[ערביתהערבית יהודית]]. מ[[המאה ה-9]] החלו תנועות [[הגירה]] נרחבות מארצות המזרח (פרס ועיראק) לארצות המערב ([[מצרים]] וארצות ה[[מגרב]], כולל [[ספרד]]). הגירות אלה, שהיו קשורות בחלקן גם לסביבה האסלאמית, העבירו את מרכז הכובד היהודי - בערך מהמאה ה-11 - לארצות צפון אפריקה ולספרד.{{הערה|1=מ' גיל, 'שכונות היהודים בירושלים בתקופת הכיבוש המוסלמי הראשונה 638- 1099", '''שלם''', ב (תשל"ח), עמ' 19- 110.}}
 
===קראים===
בשנת [[878]] נכבשה ארץ ישראל בידי [[אחמד אבן טולון]], שליט [[מצרים]]. הקראים ניצלו שינוי שלטון זה ובעקבותיו החלה הגירה ל[[ירושלים]] ול[[ארץ ישראל]]. בעקבות כך עבר ב[[המאה ה-10|מאה העשירית]] מרכז הכובד של התנועה הקראית מ[[ממלכת פרס|פרס]] ו[[בבל]] ל[[ירושלים]]לירושלים. הקראים הירושלמים נקראו [[אבלי ציון]] או "עדת השושנים". הם קיבלו עליהם חיי עוני, צום וסגפנות, ועסקו בקינה על החורבן. "עדת השושנים" היא תופעה מיוחדת במינה בתולדות ישראל ב[[ימי הביניים]], שכן חבריה ניהלו תעמולה "ציונית" פעילה וקראו לעליה המונית לארץ, שתזרז את בוא הגאולה. בירושלים הייתה קיימת ישיבה קראית מרכזית שמשכה תלמידים מכל הארצות והייתה נודעת בחשיבותה. בתקופה זו יצרו חכמים קראים יצירות מרכזיות. את רובן כתבו בשפה הערבית באותיות עבריות. בכל [[הושענא רבה]] התכנסו היהודים בירושלים ב[[הר הזיתים]] וקראו שם כתב חרם כנגד הקראים. הקראים הצליחו לערב את השלטונות לטובתם ולמנוע נוהג זה.
 
לקהילה הקראית בארץ ישראל ובירושלים במיוחד היה מעמד נכבד בתקופה המוסלמית, ונראה שמעמדם היה בכיר ממעמד ה[[יהדות רבנית|יהודים הרבניים]] בארץ. הקראים שימשו בתפקידים בכירים בחצרות השליטים כמזכירים, רופאים, גובי מסים, ועוד, מוזכר גם קראי שמונה לתפקיד מושל ירושלים. הקהילה הקראית בירושלים חרבה ב-[[1099]], עם כיבוש העיר בידי ה[[צלבנים]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ירושלים_בתקופה_המוסלמית_המוקדמת"