ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (–), הסרת קישורים עודפים
הסרת קישורים עודפים
שורה 16:
מעידים כי מסיבות שונות היה מוחמד מודע לקיומה של ירושלים ויותר מכך למעמדה המיוחד כעיר קדושה. אין משתמע מידיעה זו כי היה בכוונתו של מייסד האסלאם או עדת המאמינים שהקיפה אותו להכליל את ירושלים במערכת תפיסת העולם האיסלמית המתגבשת.
 
עיקר תשומת הלב של המוסלמים הופנה בשלב זה אל הקיסרות הביזנטית בה ראו מקור לעושר על פי דברי [[מוחמד|הנביא]] שהבטיח למאמיניו את {{ציטוטון|ארמונות הקיסר ואוצרותיו}}. שינוי ראשון בתפיסה האסטרטגית של האסלאם התחולל בימיו של ה[[ח'ליף]] הראשון [[אבו בכר|עבדאללה אבן עת'מאן '''אבו בכר''']] שפתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות ל[[סוריה]] ול[[עיראק]] - תוך שהוא נכנס למסלול התנגשות ישיר עם הביזנטים. הצבא המוסלמי תקף בשלושה כיוונים, כוח אחד נכנס ל[[ארץ ישראל]] דרך [[עזה]] בעוד שני כוחות אחרים נעו ממזרח אל תוך [[עבר הירדן]], מנצלים את חולשת השלטון הביזנטי ונהנים משיתוף פעולה של השבטים ה[[בדואים]]. התקפות אלו נבלמו מול קווי ההגנה הביזנטיים. השינוי הגיע כאשר צבא מוסלמי במהלך נועז ודרמטי חצה את המדבר כבש את [[דמשק]] ולאחר מכן את מרבית שטחה של סוריה, מכאן יצא הצבא המוסלמי המאוחד וב-1 ב[[יולי]] [[634]], נפגש עם צבא ביזנטי באזור הנמצא גאוגרפית בין [[רמלה]] ל[[בית גוברין (עיר קדומה)|בית גוברין]] וזכה לניצחון ראשון לאחריו נכבשו ערי הארץ על ידי הערבים בזו אחר זו :[[לוד]], [[שכם]], [[עזה]], [[שומרון (עיר)|שומרון]], בסיכומו של דבר החזיקו הביזנטים ב[[קיסריה]], [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] ו[[ירושלים]] בלבד.
 
בשנת [[636]] התחולל הקרב המכריע של המערכה - [[קרב הירמוך]] שהיסטוריונים רבים רואים בו את אחד הקרבות המשמעותיים ביותר ב[[היסטוריה]] האנושית שמסמל את תחילת גל הכיבושים המוסלמי מחוץ ל[[חצי האי ערב]] ואת תחילת התקדמות האסלאם לתוך [[ארץ ישראל]], [[סוריה]] ו[[ארם נהריים]]. בקרב זה ניגף הצבא הביזנטי בפני הצבא המוסלמי והשליטה על אזור [[הסהר הפורה]] עברה לידי האימפריה החדשה - [[האימפריה המוסלמית]]. מסופר כי כשהגיעו החדשות על האסון לאוזניו של [[הרקליוס]] ב[[אנטיוכיה]] הוא נפרד מסוריה לשלום במילים:{{ציטוטון|היי שלום סוריה, מושבתי הנאווה. הינך אויבת עכשיו}}, ויצא לכיוון [[קונסטנטינופול]].
שורה 41:
{{ציטוטון|בשם האלוהים הרחמן והרחום זה הוא כתב החסות שנותן עבד האלוהים עמר, מפקד המאמינים, לאנשי איליא.{{הערה|1=ירושלים - קיצור ל[[איליה קפיטולינה]]}} הוא נותן להם כתב חסות לנפשותיהם, לרכושם, לכנסיותיהם, לצלביהם, לחולה ולבריא, לכל עדתם. לא ישכנו (לוחמים) בכנסיותיהם, לא יחריבון, לא ייגרע מהן דבר. לא מנכסיהן, לא מצלביהן, ולא מדבר כלשהו מרכושן. לא יעבירום על דתם באונס. לא ייפגע איש מהם. לא יתגורר אתם באיליא איש מן היהודים. אנשי איליא חייבים במס הג'זיה{{הערה|1=מס גולגולת}} כדרך שמשלמים אנשי הערים. הם חייבים להוציא מהעיר את הרומאים{{הערה|1=הביזנטים}} ואת הלצות.{{הערה|1=ככל הנראה כוונה למיליציות, כוחות צבאיים מקומיים}} ליוצאים מובטח הביטחון לנפשם ולרכושם עד הגיעם למקום מבטחים המעדיפים להישאר מובטח להם הביטחון, אבל הם חייבים לשלם את הג'זיה כפי שחייבים אנשי איליא. אם יש באנשי איליה המעדיפים לצאת, הם עצמם ורכושם, עם הרומאים ולעזוב את כנסיותיהם ואת צלביהם מובטח להם הביטחון להם, לכנסיותיהם ולצלביהם עד אשר יגיעו למקום מבטחים}}{{הערה|1=מ' גיל, י' פראור (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל–שלטון המוסלמים והצלבנים יד בן צבי – כתר, ירושלים תשמ"א.}}
 
על פי המסורת, כשהגיע זמן התפילה הציע ה[[פטריארך]] [[סופרוניוס]] לח'ליף להתפלל בכנסיית הקבר. אולם עומר סירב, כדי שהמקום לא יהפוך למקום קדוש גם למוסלמים ויפתח פתח לסכסוכים ומלחמות על המקום, ויצא להתפלל בחוץ, במקום בו בנוי כיום [[מסגד עומר]]. המבנה המקורי הוקם כנראה במאה העשירית לספירה וממנו שרד רק בסיס הצריח הקיים.{{הערה|1='''ספר ירושלים - התקופה המוסלמית הקדומה 638-1099''', בעריכת יהושע פראוור, הוצאת יד יצחק בן צבי עמ' 47}} המבנה המקורי הוקם כנראה במאה העשירית לספירה וממנו שרד רק בסיס הצריח הקיים היום.{{הערה|1=שם, עמ' 322}}
 
====ירושלים לאחר הכיבוש====
שורה 212:
====שערי העיר====
 
השער המערבי של העיר הידוע כיום בשם [[שער יפו]] היה קרוי בשם '''באב מחראב דאוד''' שם הקשור ל[[מגדל דוד]]. במפה ותיאורי העיר של [[ארקולף]] קרוי השער '''שער דויד''' - ובשם זה נקרא השער גם ב[[ירושלים בתקופה הצלבנית|תקופה הצלבנית]].
 
השער הראשי של העיר היה ככל הנראה [[שער שכם]] ששמו בתקופה המוסלמית היה '''באב אלעמוד''' על שם עמוד ניצחון רומי, שניצב בסמוך לשער - כמופיע ב[[מפת מידבא]]. [[ארקולף]] מציין את השער בשם '''שער סטפנוס הקדוש''' שם שניתן בתקופת הקיסרית אודוקיה שבנתה בסמוך לשער כנסייה על שם [[סטפן הקדוש]], גם בתקופה הצלבנית נקרא השער בשם זה.
שורה 225:
{{ערך מורחב|מגדל דוד}}
 
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו לאורך השנים בקו החומה המערבית והמצודה הידועה בשם [[מגדל דוד]] נתגלו שרידי בנייה במצודה שמיוחסים לתקופה המוסלמית{{הערה|1=The Quarterly of the Department of Antiquities in Palestine [journal], Oxford University Press, Jerusalem: 1932 1950 XIV page 160}} ובהם מגדל עגול ושרידי קיר. החופר CN Johns שחפר במצודה מטעם [[מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי]]{{הערה|1=http://openlibrary.org/b/OL19159869M/Guide_to_the_Citadel_of_Jerusalem}} זיהה את השרידים עם '''ארמון אמיר המאמינים''' - מקום מושבו של שליט העיר, אך תוכנית המצודה בתקופה המוסלמית איננה ברורה. מממצאי חפירה זו עולה כי השער המערבי של העיר הידוע כיום בשם [[שער יפו]] היה ממוקם, בתקופה המוסלמית, מזרחית מהשער הנוכחי.
 
===רבעים===