נקודת רתיחה – הבדלי גרסאות

'''נקודת רתיחה''' היא ה[[טמפרטורה]] שבה [[לחץ אדים]] של חומר [[נוזל]]י כלשהו משתווה ללחץ האטמוספירי שמופעל עליו, ובכך הופך החומר מנוזל ל[[גז]].

 

מכיוון שנקודת הרתיחה תלויה ב[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]] שבו מתרחש התהליך, ככל שהלחץ הסביבתי נמוך יותר טמפרטורת הרתיחה תהיה נמוכה יותר. (למשל טמפרטורת הרתיחה של המים שב[[גובה פני הים]] היא 100 [[מעלות צלזיוס]], עולה ב[[ים המלח]] ל-101 מעלות צלזיוס ויורדת ל-71 מעלות ב[[אוורסט]]). כשמצוינת טמפרטורת הרתיחה של חומר מסוים, הכוונה היא לטמפרטורת הרתיחה בלחץ סביבתי של [[אטמוספירה]] אחת, שהוא הלחץ בגובה פני הים.

 

נקודת הרתיחה נקראת כך בדרך כלל כאשר דנים בחומרים המהווים מוצק או נוזל בטמפרטורת החדר. כאשר דנים בחומרים המהווים גז בטמפרטורת החדר, מתייחסים בדרך כלל ל'''נקודת הניזול''' שלהם. למשל כאשר מדברים על [[חנקן]].

 

 

 

 

למדידת נקודת הרתיחה משמש מכשיר הקרוי [[מד רתיחה]] (אבוליומטר).