פנסיון פינס – הבדלי גרסאות

'''פנסיון פינס''' היה מלון בבעלות יהודית שפעל ב[[רומא]], איטליה בין השנים 1922 ל-1941. המלון היה בבעלותו של יצחק אליהו פינס, ופעל בכתובת "Via Campo Marzio 12, Roma". הוא היה [[בית מלון|המלון]] הכשר היחידי ברומא בפרט, ובאיטליה כולה. במלון הייתה גם [[מסעדה]] [[כשרות|כשרה]]. הפנסיון הפך לאבן שואבת ומקום מפגש עבור גדולי הרוח היהודים שהגיעו לרומא, ביניהם הסופרים והמשוררים [[חיים נחמן ביאליק|ח.נ. ביאליק]], ויוסףיוסף ערליך, הסופר היידי, ד"ר [[יוסף בורג]], אוגסטוממנהיגי הציונות הדתית ושר בממשלות ישראל, הרב אוגוסטו סג'רה (Segre), ועוד רבים אחרים. כמו כן הפנסיון שימש ליהודים ששהו ברומא תחנת עלייה בדרך ל[[עלייה לארץ ישראל|עלייה לישראל]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments/stories/clouds-of-war/eliyahu-pines#footnoteref2_htgqsz7|הכותב=|כותרת=פנס לעוברי דרכים|אתר=יד ושם|תאריך=}}}}

פנסיון פינס, שברומא נוסד ברומא על ידי יצחק-אליהו פינס בשנת 1922 ונסגר בשנת 1941.

בפנסיון היו שירותי הסעדה והלנה והוא שימש כמקום מפגש של גדולי אנשי הרוח ביהדות. בפנסיון החל לפעולהפנסיון גםהחזיק ספר מבקרים בין השנים 1937-1941, בושבו נהגו אורחי המלוןהפנסיון לכתוב על החוויותחוויותיהם בפנסיון. ספר המבקרים מתעד את מבקרי הפנסיון בשנים 1937-1941. בספר נמצאותמופיעות הקדשות במגוון שפות,: גרמנית, עברית, אנגלית, הונגרית, פולנית, יידיש, צרפתית ורוסית.

אחד ממבקרי הפנסיון הוא אוגוסטו סג'רה שכתב את הספר "Memories of jewishJewish lifeLife"{{הערה|שם=הערה מספר 20170524041734:0|{{צ-ספר|מחבר=אוגסטו סג'רה|שם=Memories of jewish life|מו"ל=University of Nabreska press|שנת הוצאה=2008}}}} הוא הגיע ממונפרטו שבצפון איטליה לרומא ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] לצורך לימוד רבנות, הוא מתארתיאר במילים חמות את זיכרונותיו אתואת האירוח לו זכה בפנסיון פינס, ועל תפקיד שמילא הפנסיון כמרכז יהודי רב-לאומי<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://moked.it/blog/2015/05/03/augusto-segre-ricordo-vivo/|הכותב=Rachel Silvera|כותרת=Augusto Segre, Ricordo Vivo|אתר=Moked|עמודים=|מידע נוסף=|תאריך=3.5.2015|שפה=איטלקית}}</ref>:

{{ציטוט|תוכן=בפנסיון של הפינסים לראשונה בחיי, אני בעמדת תצפית שלא תסולא בפז, המספקת מידע ישיר על העולם היהודי הרחב בהרחבה בשל הבינלאומיות שלו- מזה שמוכר לי,שבפועל היה מוגבל לגבעות מונפרטו. מר פינס האדיב שדיבר בכמה שפות ( אם כי לא באופן מושלם ) זיהה את מוצאם של האנשים שנכנסו ופנה אליהם בשפה המתאימה. הוא כמעט ולא טעה. התרשמתי ואף הגבתי על שני כרכים גדולים שבהם הביעו לקוחותיו את דעותיהם, בשפות רבות-לא רק לגבי האוכל, אלא גם לגבי אישיותו של בעל הפנסיון. מצאתי שם שמות מפורסמים שזיהיתי באמצעות העיתונות היהודית ועל פי תחומי עיסוקיהם. גם אלו שלא היו שומרי מצוות ולא אכלו כשר, כאשר הגיעו לרומא היו מופיעים, ולא לזמן קצר, אצל פינס כחלק מתוכנית הביקור שלהם.|מקור=מתוך ספרו של אוגוסטו ס'גרה "Memories of jewish"Jewish lifeLife"|אנגלית=|מרכאות=כן}}על האווירה המיוחדת ששררה במקום בשבתות מספר סג'רה:{{ציטוט|תוכן=בהמשך השבוע הלקוחות היו מעטים, אולם חדר האוכל היה מתמלא בערב שבת ובשבת בצהריים. בשבת אחר הצהריים הייתהייתה התמידתמיד סעודה אישית, שאליה אנו התלמידים היינו מוזמנים באופן טבעי ולקחנו בה חלק בשמחה. יש לומר למען האמת - לא רק בשל האוכל והמנות האחרונות המתוקות שהוגשו בסוף הארוחה אלא בשל השירים היפיפים שנוגנו אחד אחרי השני עד לצלילים הראשונים של השקיעה, רגע אחרי ההבדלה. הם היו שירים עתיקים, מסורתיים אך אני שמעתים שם בפעם הראשונה. ההגייה הייתה בעיקר אשכנזית, והיה בהם להביא לי את ההד של התקוות והייסורים העתיקים של יהודי מזרח אירופה.|מקור=מתוך ספרו של אוגוסטו סג'רה Memories of jewish life|אנגלית=|מרכאות=כן}}

רומה יום ה' תרח"ץ|מקור=יוסף ערליך, מתוך ספר המבקרים של פנסיון פינס, יוסף ערליך.|אנגלית=|מרכאות=כן}}

רומא 9.5.1940|מקור=מתוך ספר המבקרים של פנסיון פינס, יצחק אייזיק צלאל, לודז'-פולין, (תרגוםמתוך מגרמנית)ספר המבקרים של פנסיון פינס,|אנגלית=|מרכאות=כן}}

זמן לא ארוך לאחר ההקדשה האחרונה ( 9.5.1940 ) נפסקה פעילות הפנסיון.

הרב דוקטורד"ר [[אפרים אלימלך אורבך]], שהגיע לרומא במסגרת שירותו כרב צבאי בצבא הבריטי, רשם ביומנו ב-15 באוגוסט 1944:{{הערה|<ref>{{צ-ספר|מחבר=דוקטורד"ר אפרים אלימלך אורבך|שם=מתוךרשימות בימי מלחמה: יומנו של רב ארץ-ישראלי בצבא הבריטי, תש"ב-תש"ד, 1942–1944|מו"ל=הוצאת משרד הביטחון|שנת הוצאה=1944}}2008}}</ref>

ביולי 1939, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בא הד"ר יוסף בורג, לימים שר בממשלות ישראל, לפנסיון-מסעדה קטן ברומאפינס. בורג, לדברי בנו, אברום[[אברהם בורג]], עסק באותם ימים בהשגת סרטיפיקטים ליהודי אירופה, וזו הייתה ככל הנראה הסיבה למסעו לרומא. כמו יהודים רבים בחר בפנסיון פינס, בשל היותו המלון הכשר היחיד ברומא. בצאתו התפנה לכתוב הקדשה לבעל הבית בספר האורחים, כפי שעשו רבים לפניו. ואולם בורג לא הסתפק בהקדשה פשוטה, וכתב ב[[אקרוסטיכון]] ( ראשי תיבות ) את שם של בעל הבית:{{הערה|<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.themarkerhaaretz.comco.il/miscnews/iphone-articleeducation/1.1919997|הכותב=ניר חסון|כותרת=פנסיון פינסהיהודים ברומא והיומן האבוד בת"א|אתר=themarkerהארץ|תאריך=011.022.2013}}}}</ref>

כ-70 שנים מאוחר יותר הלך ברחוב ריינס בתל אביב אדם בשם אריאל שלום, והבחין בספר כתוב בכתב יד מונח בפח האשפה. שלום אסף את הספר, אך לא הצליח לפענח אותו, ולאחר התייעצויות העביר אותו [[יד ושם|ליד ושם]], שם גילו החוקרים שמדובר בספר האורחים של הפנסיוןפנסיון היהודיפינס. אחרי תחקיר קצר, ובזכות מעט מזל גם, אותרו גם בני משפחתו של בעל הפנסיון, יצחק אליהו פינס. פענוח ההקדשות פותח צוהר לעולם של מקלט רעוע ליהודים נודדים, בעיקר ממזרח אירופה, שרומא הייתה תחנת המעבר בדרכם להימלט כדי להציל את חייהם.

אשתו של פינס, גיטה, הייתה משוכנעת כי הספר נותר באיטליה או אבד. שנים לאחר מכן, מכרה המשפחה את הדירה בתל אביב, ובעלי הבית החדשים פינו את החפצים מהבוידעםמה[[בוידעם]], בהם גם הספר, ישירות לפח האשפה. שם מצא אותו אריאל שלום.

בידד"ר ושם[[יעל לא התקשו לפענח את הספרנידם-אורבייטו]], אךחוקרת נדרשושואת גםיהודי למעטאיטליה מזלביד כדי לאתר את בני המשפחה. לפני כשנהושם, סיפרה עליועל אחת החוקרות במוסד, הד"ר יעל נידם-אורבייטו,הממצאים לבאי העצרת השנתית של ארגון יוצאי איטליה בישראל. המרצה שהוזמן לשאת דברים אחריה, הד"ר [[סרג'יו יצחק מינרבי|סרג'יו מינרבי]], נדהם לשמוע על העניין, שכן הוא קרוב משפחה של פינס, דרכוודרכו אותרו שאר בני המשפחה.

בשנת 2016 הוצג הספר בתערוכה "לאסוף את השברים"{{הערה|<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments|הכותב=|כותרת=לאסוף את השברים - מבצע לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה {{!}} www.yadvashem.org|אתר=www.yadvashem.orgיד ושם|שפהעמודים=|מידע נוסף=|תאריך=he|תאריך_וידוא=2017-05-19}}26.5.17}}</ref>, שנפתחה ביד ושם לרגל [[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה|יום השואה הבינלאומי]],. המתעדתהתערוכה מתעדת את יוזמת המוסד לאיסוף פריטים אישיים מתקופת השואה. אוצר התערוכה, מיכאל טל, אמר שבהמשךשחוקרי ינסוהמוסד חוקריימשיכו המוסדלנסות להתחקותולהתחקות אחר השמות המופיעים בספר ומה עלה בגורלם.{{הערה|{{קישור<ref כללי|כתובתname=http":0" //www.haaretz.co.il/news/education/1.1919997|הכותב=ניר חסון|כותרת=פנסיון היהודים ברומא והיומן האבוד בת"א|אתר=הארץ|תאריך=01.02.2013}}}}>