הבדלים בין גרסאות בדף "רפה"

נוספו 5 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
הגהה
(סקריפט החלפות (שנייה, דווקא, גרפי), אחידות במיקום הערות שוליים)
מ (הגהה)
{{לשכתב|ניסוח לקוי}}
[[קובץ:Aleppo Codex Joshua 1 1.jpg|ממוזער|300x300px|הרפה מופיע רבות בכתב יד כתר ארם צובא. בשורה הראשונה בתמונה הזאת הוא מופיע באותיות יוד (במילה ו'''י'''הי), תי"ו (במילה מו'''ת''') ועל האותיות בי"ת ודל"ת גם יחד (במילה ע'''בד''').{{הערה|[[אהרן בן משה בן אשר]] שמסר וניקד את הכתר, כתב פעמים רבות קו רפה משותף לשתי אותיות. לעתים משמעות הרפה ביחס לכל אות שונה. היינו, קו בודד/סימן גרפי אחד, מציין שתי משמעויות שונות}}]]
'''רָפֶה''' הוא מונח בעברית שלו מספרכמה משמעויות שונות.
 
== רפה כסימן דקדוקי גרפי ==
המשמעות הנפוצה ביותר כיום למונח רפה, מתייחסת לאותיות [[בג"ד כפ"ת]], להןשלהן שתי צורות היגוי; האחת קשה (סותמת/פוצצת) ומסמנים אותה עם נקודהבנקודה בתוך האות (ומשמעותה [[דגש קל]]), והשנייה רפה (חוככת), ובלשון הגמרא היגוי מוארך.{{הערה|למשל, מאמר הגמרא בברכות: "צריך '''להאריך''' באחד, שכל המאריך באח'''ד''' מאריכין לו ימיו" - פירושו שיש להגות את האות ד' המסיימת את המילה אח'''ד''', כאות ד' רפה = הגייה מוארכת (כמו '''the''' באנגלית).}} היום מובחנת אות בג"ד כפ"ת רפה, בכך שהיא אינה מסומנת בנקודה. בעבר סימן הרפה היה קו אופקי ישר מעל האות הרפה. למשל: פֿ.
 
במשמעות הגרפית, סימן ה'''רָפֶה''' הוא אחד מ[[סימן דיאקריטי|הסימנים הדיאקריטיים]] ב[[אלפבית עברי|כתב העברי]].
ב[[ניקוד העברית בת ימינו]] לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהעדר דגש באות, משמעו סימונה כרפָה.
 
בעבר, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) הייתה יכולה להיות משמעות אחרת, ולא רק סימן הבחן לכך שהאות היא רפה (אינה דגושה ב[[דגש קל]]).
 
הרפה גם שימש את בעלי המסורה לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]].
 
בתמונה למעלה משמאל, האות א' במילים וי'''א'''מר ו־ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר), פותח באות א', וכדי שהקורא ידע שלאשאין מבטאים את האות א', רשם המסרן את סימן הרפה מעל האות א', לומר שמדובר בא' שאינה נשמעת (א' נחה/א' מאמות הקריאה - כלומר שיש לומר/להגות את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
 
בעלי המסורה רשמו את סימן הרפה גם כדי לציין היעדר [[דגש חזק]], כשיש מקום לחשוש שיטעו, ויחשבו שיש דגש חזק. בתמונה משמאל, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ו'''נ'''צעק, ו'''ת'''בואנה, ו'''י'''שב), אך אות י' '''שוואית,''' לאאינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך.{{הערה|וגם לא אחרי ה' הידיעה, למעט חריגים: ה'''י'''הודים, ה'''י'''ענים וכו'.}} לכן המסרן רשם את סימן הרפה (קו אופקי ישר) מעל האות י', שהקורא ישים לב שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות wayhi - vayhi ולא wayyehi - vayyehi.
 
בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים חזרו לעתים לעשות שימוש בסימן הרפה; כדי לסמן אות רפה, או במשמעות חדשה שלא הייתה מוכרת בעבר - לסמן שווא נע.
 
בכתיב התקני של [[יידיש]] לפי שיטת [[ייווא]] אותיותהאותיות בי"ת, כףכ"ף, פאפ"א ותוותי"ו שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש לאאינם תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.
 
== רפה במשמעות לשונית שאינה סימן גרפי ==
בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה - לאו דווקא כמונח ייחודי לצורה המוארכת (בלשון הגמרא) של אותיות בגד כפת (הגייה חוככת/רפה של אותיות בגד כפת).
 
המונח רפה אצל בעלי מסורה (בהערות מסורה), מבטא מספרכמה אפשרויות של שימוש במונח רפה, לסוגים שונים של מקרים:
 
סוג ראשון: כאשר אות מאותיות טס שקץ נוזלים, ראויה להידגש בדגש חזק - והיא לא נדגשת, בעיקר באותיות המנוקדות בשווא. למשל, על האות נ' בפסוק וַיְקַ'''נְ'''אוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית ל"ז, י"א), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל בניין הפיעל (ויפעלו - כמו ויש'''ב'''רו, ויס'''פ'''רו, וכפי שהפעל קנא בא בדרך־כלל באות נ' דגושה). כדי שהקורא ידע למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה.{{הערה|זה המצב התקני הנכון, אך לעתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו" שלא היה ברור לאיזה מקף, או יותר נכון לאיזה היעדר מקף, מתייחסת הערת המסורה בפסוק זה.}}
59

עריכות