התקופה הממלוכית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

לפי תיאוריהם היישוב היהודי התרכז בעיקר בערים (ירושלים, צפת, חברון ועזה) ובכפרים הסמוכים לערים (למשל [[עין זיתים]] ו[[ביריה]] הסמוכות לצפת ו[[כפר יאסיף]] הסמוכה לעכו).{{הערה| לפי דיווחי נוסעים יהודים בשלהי התקופה (ר' [[יוסף דמונטניא]] ור' [[מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל|משולם מוולטירה]] בשנת [[רמ"א]], ([[1481]]) ור' [[עובדיה מברטנורא]] ב-[[1488]]) מספר המשפחות היהודיות ביישובים המרכזיים בארץ היו: בצפת ובנותיה (עין זיתים, ביריה) 300 בעלי בתים. כפר כנא 70. חברון 20. שכם 12. (ר' יוסף דמונטניא). עזה 95 (ייתכן שכולל את יהודי רפיח ואשקלון לפי ר' משולם מוולטירה, או 60 לפי ר' יוסף דמונטניא). ירושלים 200 (ר' משולם מוולטירה ור' עובדיה מברטנורא מספר על 70 בעלי בתים, ככל הנראה שאר היהודים היו עולים עניים שלא השתקעו בעיר). (על פי: [[יצחק בן צבי]], '''היישוב היהודי בשלהי השלטון הממלוכי''', בתוך יואל רפל (עורך), '''תולדות ארץ ישראל''', תל אביב, תש"מ, עמודים 471-475

)}} כמו כן היו יהודים בערים [[רמלה]], [[בית שאן]] ו[[אשקלון]].

היהודים עסקו בעיקר בחקלאות (גידול זיתים, חיטה, גפנים, תאנים), במסחר ובתעשייה זעירה (ייצור חוטי כותנה, [[צביעת בדים]], ייצור יין, טחינת [[קמח]], תעשיית עץ וכדומה). כמו כן התפרנסו יהודים כמורי דרך, הן לעולי רגל יהודים והן לנוצרים.