פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 538 בתים ,  לפני שנתיים
←‏הפקות: בן-גוריון
ב-1 בספטמבר 1921 בוצע "הדיבוק" לראשונה על אדמת ארצות הברית, בתיאטרון היידיש האמנותי של [[מוריס שוורץ]] ב[[שדרת לקסינגטון]].{{הערה|William T. Leonard. '''Theatre: Stage to Screen to Television. Volume 1, A-L'''. Scarecrow Press, 1981. עמ' 527.}} שוורץ עצמו גילם את הצדיק ממירופול וסליה אדלר, בתו של [[יעקב אדלר]], הופיעה כלאה.{{הערה|''[http://www.museumoffamilyhistory.com/yat-D.htm Some of the Casts of .Characters of the Yiddish Art Theater Productions 1918-1958]''}}
 
ב-31 בינואר 1922 העלתה 'הבימה' את הבכורה העברית של "הדיבוק", במשכנה דאז בתיאטרון סקרטריובה במוסקבה. זה היה המחזה השלישי שהעלתה הבימה, לאחר "נשף בראשית" ו"היהודי הנצחי". גם הפקה זו הפכה להצלחה גדולה, בקרב המבקרים לא פחות מאשר עם הקהל.{{הערה|Richard Evans. '''Experimental Theatre: From Stanislavsky to Peter Brook'''. Routledge, 1989. עמ' 37.}} [[חנה רובינא]], שקיבלה את התפקיד זמן קצר לפני כן לאחר שהמיועדת, שושנה אביבית, נטשה את התיאטרון, גילמה את לאה. [[נחום צמח]] הופיע כעזריאל, ומרים אליאס (שהוחלפה לאחר מכן בשלמה צבי ובשחקנים אחרים) שיחקה את חנן. המחזה הועלה בדיוק שלוש-מאות פעמים בברית המועצות: מאתיים-תשעים-ושתיים במוסקבה ושמונה בלנינגרד.{{הערה|יהושע א. גלבוע. '''לשון עומדת על נפשה: תרבות עברית בברית-המועצות'''. ספריית פועלים, 1977. עמ' 174.}} ב-18 בינואר 1926, בהופעת הסיום של התיאטרון לפני שעזבה 'הבימה' את ברית המועצות, בוצע "בין שני עולמות" במוסקבה על ידה בפעם האחרונה.{{הערה|איבנוב, עמ' 156.}} לאחר מכן יצאה 'הבימה' לסיבוב הופעות בינלאומי שארך כשנה וחצי, והציגה את 'הדיבוק' באירופה ובארצות הברית. מל גורדון כתב "רק בברלין זכה 'הדיבוק' לעידוד מהקהל המתבולל והלא-יהודי... גם בניו יורק, מרכזו הדמוגרפי של העולם היהודי, היה זה כישלון מסחרי... ההפקות בלשון הזרה בלבלו את הצופים, יהודים ושאינם כאחד."{{הערה|שם=גור}}
במהלך ביקורו במוסקבה ב-1923, צפה [[דוד בן-גוריון]] בהצגה בעברית, וזו הותירה בו רושם עז. לאחר שצפה במערכה השנייה, ובה ריקוד הקבצנים, כתב: "אני הלום, נרעש, לא יודע נפשי". למחרת חזר לראות את ההצגה שוב. הוא נפגש עם השחקנים ושמע מהם על געגועיהם לארץ ישראל.{{הערה|אניטה שפירא, '''בן גוריון: דמותו של מנהיג''', עמ' 66-65.}}
ב-18 בינואר 1926, בהופעת הסיום של התיאטרון לפני שעזבה 'הבימה' את ברית המועצות, בוצע "בין שני עולמות" במוסקבה על ידה בפעם האחרונה.{{הערה|איבנוב, עמ' 156.}} לאחר מכן יצאה 'הבימה' לסיבוב הופעות בינלאומי שארך כשנה וחצי, והציגה את 'הדיבוק' באירופה ובארצות הברית. מל גורדון כתב "רק בברלין זכה 'הדיבוק' לעידוד מהקהל המתבולל והלא-יהודי... גם בניו יורק, מרכזו הדמוגרפי של העולם היהודי, היה זה כישלון מסחרי... ההפקות בלשון הזרה בלבלו את הצופים, יהודים ושאינם כאחד."{{הערה|שם=גור}}
 
'בין שני עולמות' הוצג על אדמת ארץ ישראל לראשונה בידי חברי תיאטרון החובבים של [[גדוד שומריה]] שעסקו בסלילת כביש [[חיפה]]-[[רמת ישי|ג'דה]]. חברי הקבוצה לא זכרו את התאריך המדויק, אך החוקר [[פרדי רוקם]] הסיק כי היה זה זמן מה לאחר ה-4 בפברואר 1922; באותו יום פורסמה מודעת אבל על חבר שהתאבד, והבמאי [[יהודה יערי]] זכר כי קיבל עותק של "התקופה" עם המחזה בתרגום ביאליק כשבוע לאחר אותו מקרה. בהפקת החובבים שיחק יערי את חנן, חלוצה בשם רחל שינדלר הופיעה כלאה וחבר הגדוד [[אבא חושי]] היה עזריאל ממירופול.{{הערה|{{קתדרה||'הדיבוק' על כביש חיפה-ג'דה: על ההצגה הראשונה של 'הדיבוק' בארץ-ישראל|26.10(1)|26, דצמבר 1982, עמ' 193-186}}}} ב-8 ביוני 1922 הוצג המחזה לראשונה בתיאטרון מקצועי, כשמיכאל גור העלה אותו בתיאטרון הדרמטי בתל אביב, בעברית אך לפי הנוסח הוילנאי. ב-20 בפברואר 1926 עלתה בכורת "הדיבוק" לפי הנוסח של וכטנגוב ב[[התיאטרון הארץ ישראלי|תיאטרון הארץ ישראלי]], בבימוי [[מנחם גנסין]].{{הערה|{{קתדרה|[[פרדי רוקם]]|'הדיבוק' בארץ-ישראל. התיאטרון, הביקורת והתגבשותה של התרבות העברית|20.4|20, יולי 1981}}}}