הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות תוכחה"

נוספו 51 בתים ,  לפני שנתיים
שכתוב, יש עוד הרבה מה לשפר. -- בהמשך
מ (הוספת קטגוריה:מצוות שבדיבור באמצעות HotCat)
(שכתוב, יש עוד הרבה מה לשפר. -- בהמשך)
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''מצוות תוכחה''' היא [[מצוות עשה]] הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל כאשר אינו נוהג כשורה. בין ב[[מצוות שבין אדם לחברו]] ובין ב[[מצוות שבין אדם למקום]]. כפי שנכתב ב[[מקרא]]: {{ציטוטון|הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא|[[s:ויקרא יט יז|ויקרא יט יז]]}}.
 
== מקור המצווה בימינו==
ב[[מקרא|תורה]] נאמר: {{ציטוטון|הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא|[[s:ויקרא יט יז|ויקרא יט יז]]}}.
 
==דיני המצווה==
 
כאשר רואה אדם את חבירו עובר על [[מצווה מדאורייתא|מצווה]] הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין ב[[מצוות שבין אדם לחברו]] ובין ב[[מצוות שבין אדם למקום]].
דין זה חל רק על מי שמוגדר כ"עמיתך"; כלומר - אדם שאינו [[משומד|פורק עול]]{{הערה|[[ביאור הלכה]] סימן תר"ח, [[דיבור מתחיל|ד"ה]] אבל אם}}. ב[[מצווה מדרבנן]], או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כ[[הלכה למשה מסיני]] או מ[[י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן]] אך אינה רשומה ב[[תורה שבכתב]], נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת [[יום הכיפורים]] היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]], הלכות סעודה המפסקת, [[אורח חיים]] סימן תר"ח}}.
 
לעומת זאת, ב[[מצווה מדאורייתא|מצווה מהתורה]] הכתובה בפירוש בתורה אין קיים כלל זה, אלא חיוב המוכיח את חבירו הואצריך לפנות אליו בהתחלה בסתר ובלשון רכה ובדברי נחת ולעשות הכל כדי שלא יביישו. ורק אםואם אין זה עוזר, הוא נדרש אףלהוכיחו להרבותפעמים תוכחותיו אל החוטארבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח,. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אולם, אם רואה המוכיח שלא הייתה בדברי תוכחותיו שום תועלת, או שהחוטא עלול לנהוג כלפיו באלימות ולהרגו, אזי פטור הוא מהמצווה. ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|ואמר [[רבי אילעא]] משום ר' [[אלעזר ברבי שמעון]] כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע|מסכת יבמות, דף סה}}.
 
===מקרים שאין להוכיח:===
==המצווה בימינו==
* כשאין שום תועלת בהוכחה. או שהחוטא עלול לנהוג כלפיו באלימות ולהרגו, אזי פטור הוא מהמצווה. ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|ואמר [[רבי אילעא]] משום ר' [[אלעזר ברבי שמעון]] כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע|מסכת יבמות, דף סה}} דין זה חל רק על מי שמוגדר כ"עמיתך"; כלומר - אדם שאינו [[משומד|פורק עול]]{{הערה|[[ביאור הלכה]] סימן תר"ח, [[דיבור מתחיל|ד"ה]] אבל אם}}.
דין זה חל רק על מי שמוגדר כ"עמיתך"; כלומר - אדם שאינו [[משומד|פורק עול]]{{הערה|[[ביאור הלכה]] סימן תר"ח, [[דיבור מתחיל|ד"ה]] אבל אם}}.* ב[[מצווה מדרבנן]], או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כ[[הלכה למשה מסיני]] או מ[[י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן]] אך אינה רשומה ב[[תורה שבכתב]], נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת [[יום הכיפורים]] היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]], הלכות סעודה המפסקת, [[אורח חיים]] סימן תר"ח}}.
 
== כיום ==
ה[[תלמוד|גמרא]], בסוף מסכת סוטה אומרת ש"בטלו מוכיחים"{{מקור}}, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה יותר גדולה<!-- תלמוד בבלי סוטה מ"ט עמוד ב', רש"י דיבור המתחיל "ואין תוכחה" -->, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח. אך כתבו הפוסקים{{הערה|[[משנה ברורה]] סימן תרח, סעיף ב}} שאם יש סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.