M1 קרבין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מפרט טכני של התחמושת: הגהה, ניסוח |
מ ←ביצועים: הגהה |
||
שורה 77:
[[קובץ:Garandcar.jpg|ממוזער|300px|רובה M1 קרבין (למטה) לעומת [[M1 גאראנד]].]]
[[קובץ:WWII M1 Carbine.jpg|ממוזער|300px|רובה M1 קרבין מ[[מלחמת העולם השנייה]] בתצורה המקורית. שימו לב לפאוץ' סביב ה[[קת]] ובו שתי [[מחסנית|מחסניות]] נוספות. פאוץ' זה היה פופולרי מאוד בקרב [[חייל]]ים.]]
הקרבין שונה מאוד מ-[[M1 גאראנד]], לא רק בתכנון ההנדסי אלא גם ב[[תחמושת]]. הגאראנד ירה [[כדור (תחמושת)|כדור]] [[.30-06 ספרינגפילד]] מלא (תחמושת חזקה היעילה לטווח של כמה מאות מטרים) בעוד שהקרבין ירה כדור 0.30 אינץ' קל וקטן יותר (למרות זאת, שניהם רובים עם קנה בקוטר 7.62 מ"מ). תחמושת הקרבין הייתה בינונית מבחינת ביצועיה, כפי שהם נמדדים ב[[מהירות לוע]] (MV או מ"ל) ואנרגיית לוע (ME או א"ל) - גדלים הקובעים את עוצמת הפגיעה של הכדור, הטווח המקסימלי שלו ואת הטווח האפקטיבי היעיל. גדלים אלה תלויים בסוג התחמושת אך גם בקנה היורה אותה (ובפרט באורך שלו).
מהירות הלוע של כדור 0.3 שנורה מקנה 18 האינץ' של הקרבין הייתה כ-600 [[מטר לשנייה]] (מ"ש), בעוד שמהירות הלוע של [[תת מקלע|תתי מקלע]] מאותה תקופה הייתה בין 280 ל-490 מ"ש, ומהירות הלוע של רובי מטען ו[[מקלע|מקלעים קלים]] הייתה בין 740 ל-855 מ"ש. לגאראנד הייתה מ"ל של 853 מ"ש.
שורה 84:
בנוסף, ספג הקרבין ביקורת על ה[[כוונת]] שלו בטווחים של 270 מטר, דבר שגרר את החלפתה בכוונת משופרת, הניתנת לכוונון לטווחים של 50 עד 300 מטר. בנוסף נמתחה ביקורת על תפקודו ב[[טמפרטורה|טמפרטורות]] נמוכות במיוחד, מתחת לטמפרטורת המינימום שבה תוכנן לפעול. עם ההכרה במגבלות של הקרבין ובכך שנועד להחליף את [[אקדח]] ה[[קולט M1911]] ולא את ה-[[M1 גאראנד]] פחתה כמות התלונות על הקרבין בקרב [[לוחם|לוחמי]] קו-קדמי, אף שרבים מהם עדיין העדיפו את הגאראנד הכבד והחזק יותר.
ל-M1 קרבין היה קצב אש מעשי גבוה. תכונה זו, בשילוב עם משקלו הקל (כ-2.5 ק"ג טעון), הקומפקטיות שלו והרתע החלש, הפכה
סיווג סדרת הקרבין M1, M2, M3 הייתה נושא לוויכוחים רבים. לקרבין היו טווח ומהירות לוע מעבר לכל [[תת מקלע]] באותה תקופה, אך הוא היה חלש יותר מרובי המטען הכבדים. בימינו אפשר לסווגו כ-[[PDW]] "[[נשק להגנה עצמית]]". הסיווג של דגמי הקרבין האוטומטיים M2 ו-M3 היה מעורר מחלוקת עוד יותר, שכן לא מעט טענו שדגמים אלה היו בעצם [[רובה סער|רובה הסער]] המודרני הראשון, ביחד עם ה-[[Sturmgewehr 44]] הגרמני והקלאצ'ניקוב [[AK-47]] ה[[ברית המועצות|סובייטי]]. הקרבינים האוטומטיים השתמשו בכדור בעל תחמיש בינוני, שיש לו לא מעט מן המשותף עם התחמושת של [[רובה M-16|רובי ה-M16]] שהחליפו אותם ב[[צבא ארצות הברית]], למרות שהטווח של הקרבין קצר יותר מזה של ה-M16 (כ-275 מטר לעומת 400–500 מטר, וזאת בגלל התכנון האווירודינמי הטוב יותר של תחמושת [[5.56x45 מ"מ נאט"ו]]). כאשר מסתכלים על ארכי הקנה מגלים שהקנה של הקרבין קצר ב-5 ס"מ (2 אינץ') מהקנה של M16 ארוך, אבל הוא ארוך יותר מזה של [[M4 קרבין]] (גרסה מקוצרת מודרנית ל-M16).{{הערה|Thompson, עמודים 68–70}}
עם הכוונת המשופרת, הקרבין נחשב לרובה מדויק למדי (בטווחים של כ-150 מטר). הדיוק הממוצע שלו הוא 1.5 [[דקת קשת|דקות קשת]]{{ביאור|שם=דיוק}} (1.5 MOA) אך קלעים מיומנים הצליחו להשיג עמו מקבצים של דקת קשת אחת בלבד וזו גם הסיבה שהוא שימש כ[[רובה צלפים]] ורובה קלעים ב[[צה"ל]] בתחילת דרכו, יחד עם ה[[מאוזר|מאוזר K98]]. לשם השוואה, בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הדיוק של רוב [[רובה צלפים|רובי הצלפים]] נע בין 1.5 [[דקת קשת]] ל-1 דקת קשת, ואילו דיוק של רובה צלפים מודרני נע בין 1 דקת קשת ל-0.5 דקת קשת.
| |||