אחמד ג'מאל פאשה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
אולם בשנת [[1915]], לכשהגיעו הידיעות על הקמת [[גדוד נהגי הפרדות]] ועל השתתפותו בקרב [[גליפולי]], ולאחר מכן על דבר הקמת [[הגדודים העבריים]] על ידי [[זאב ז'בוטינסקי]], שינה ג'מאל את יחסו ליהודים והחל לדכאם ולרודפם. תוך כדי כך, ובמשך יתר תקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], דיכא ג'מאל באכזריות כל פעילות לאומית, יהודית כערבית, בתחום שלטונו. יחסו ל[[היישוב|יישוב]] הפך לעוין ביותר, והוא הטיל על היישוב גזירות קשות כגון גיוס כפוי ל[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא הטורקי]], חובת [[התעתמנות]] (קבלת האזרחות העות'מאנית), ביטול ה[[הסכמי הקפיטולציות|קפיטולציות]] (זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ), הוצאות להורג של מרגלים ועריקים, פינוי מקומות ישוב יהודיים עם התקרבות החזית (לרבות [[גירוש תל אביב]]), וגירושים מן הארץ, לרבות גירושם מן הארץ ב-1915 של [[דוד בן-גוריון]] ו[[יצחק בן צבי]].
 
במידת מה, השלטון העות'מאני התייחס ליהודים טוב יותר מאשר לערבים,. זאת בזכות קציני המטהמטה הגרמנים שביקשו למנוע אווירה אנטי-גרמניתמגרמניה ([[גרמניה]] הייתהשהייתה בעלת בריתהברית של האימפריה העות'מאנית) אשר ביקשו למנוע אווירה אנטי-גרמנית בקרב יהודי אירופה.
 
====יחסו למיעוטים אחרים====