חימוש תרמובארי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←שימוש |
|||
שורה 51:
צבא ארצות הברית השתמש בפצצות דלק-אוויר [[CBU-55]] ו-[[CBU-72]] ב[[מלחמת וייטנאם]]. [[ארצות הברית]] פיתחה את הפצצה התרמובארית "מפצח המערות" BLU-118 בה השתמשה במלחמה ב[[אפגניסטן]] ב-2001, נגד התבצרות בתוך מערות. גרסה תרמובארית של טיל ה[[הלפייר]], ואת פצצת מטול [[XM1060 40mm]] שהיא הנשק התרמובארי האמריקני הקטן ביותר. בנשק נעשה שימוש בעיראק מאז 2003{{מקור}}.
בשנת 2002 פיתחה ארצות הברית את [[GBU-43/B מאסיב אורדננס אייר בלאסט|פצצת ה-MOAB,]] פצצת דלק-אויר שהיתה הפצצה הקונבנציונאלית החזקה ביותר. בשנת 2007 פיתחו הרוסים את [[אבי כל הפצצות|פצצת ה-FOAB]]. היתה זו פצצת דלק-אויר חזקה פי
עקב הקלות היחסית שבה ניתן להשיג את חומרי הגלם הדרושים להרכבת פצצה תרמובארית, בניגוד לקושי בהשגת חומרי נפץ מרסקים תקניים, ועקב אפקט ההרס וההשפעה הפסיכולוגית של פצצה כזו, קל ל[[ארגון טרור|ארגוני טרור]] לפתח פצצות תרמובאריות ולעשות בהן שימוש. בין פיגועי הטרור בהם השתמשו במנגנון דומה לפצצה תרמובארית ניתן למנות את [[הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות]] (1983), [[הפיגוע במגדלי התאומים (1993)]] ו[[הפיגוע בבאלי (2002)]] שבוצע על ידי "[[אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה]]"{{מקור}}.
| |||