אפולו 14 – הבדלי גרסאות

המשימה שוגרה ב־[[31 בינואר]] [[1971]], בשעה 4:03:22 שעון החוף המזרחי של [[ארצות הברית]]. היא נחתה בהצלחה באזור הנקרא "רמות פְרָה מַאוּרוֹ", 49.3 קילומטר מצפון ל[[פרה מאורו|מכתש פרה מאורו]], ב־[[5 בפברואר]] בשעה 8:37:10 [[שעון גריניץ'|GMT]], במרחק 50 מטרים מנקודת המטרה. רמות פרה מאורו הן תצורה גאולוגית המכסה חלקים נרחבים מהשטח שסביב [[ים הגשמים]], המכתש הגדול ביותר על הירח. משערים שנוצר כתוצאה מהתנגשות של מסה גדולה מאוד עם הירח, בתקופה בה נוצרה מערכת השמש. ככל הנראה רמות פרא מאורו מורכבות מחומר שנזרק מתוך ים הגשמים בזמן הפגיעה. מכתש פרה מאורו הוא מכתש צעיר יותר, שנוצר באזור מאוחר יותר. אזור זה עניין מדענים במיוחד לאחר שססמוגרף שהניחו האסטרונאוטים של [[אפולו 12]] במרחק 177 קילומטר משם הראה רעידות באופן קבוע מדי חודש, כאשר הירח היה בפריגרי שלו. הם שיערו שמקור הרעידות במכתש פרה מאורו.

מפקד המשימה. האמריקני הראשון בחלל, במשימת [[מרקורי 3]] (בחללית [[פרידום 7]]). שירת ב[[נאס"א]] בשנים [[1959]] - –[[1974]]. לפני קבלתו לנאס"א, היה [[טייס קרב]] ו[[טייס ניסוי]] ב[[חיל הים האמריקני]]. שפרד נבחר לשמש כ[[טייס חלל]] באפריל [[1959]], במסגרת [[תוכנית מרקורי]], תוכנית החלל הראשונה של ארצות הברית. ב־[[5 במאי]] 1961 הוא הפך לאמריקני הראשון בחלל, בחללית פרידום 7. ב־1963 נבחר לשמש כמפקד המשימה הראשונה של [[תוכנית ג'מיני]], אך בשנת [[1964]] התגלתה אצלו בעיה רפואית ב[[אוזן]] הפנימית, שפגעה בתפקודו ומנעה ממנו לטוס במהלך שנות השישים. משנת 1963 שימש כחבר בכיר בצוות המעקב והפיתוח של תוכניות החלל המאוישות וראש משרד האסטרונאוטים.

ד"ר '''אדגר דין "אד" מיטשל''' ([[17 בספטמבר]] [[1930]] - [[4 בפברואר]] [[2016]]) טייס נחתת הירח{{הערה|1={{הידען|אבי בליזובסקי|אדגר מיטשל, האסטרונאוט השישי שנחת על הירח מת בגיל 85|astronaut-edgar-mitchell-died-0702169|7 בפברואר 2016}}}}. בוגר במדעים בניהול תעשייתי מ[[אוניברסיטת קרנגי מלון|המכון הטכנולוגי של קרנגי]], 1952. בוגר במדעים ב[[הנדסת אווירונאוטיקה]] מבית הספר לבוגרים של הצי, 1961. דוקטור במדעים באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה מ[[המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס]], [[1964]]. התגייס לצי האמריקאי ב־[[1952]]. שנה מאוחר יותר, סיים קורס קצינים. ב־[[1954]] סיים את בית הספר לטיסה והוצב בטייסת הסיור ה־29 ב[[אוקינאווה (אי)|אוקינאווה]]. בין [[1957]] ל־[[1958]] הטיס מטוסי A3 בטייסת התקיפה הכבדה 2 שהוצבה על נושאות המטוסים USS BON HOMME RICHARD ו־USS TICONGEROGA. עד 1959 היה טייס בפרויקט מחקר בטייסת הפיתוח האווירי 5. בין 1964 ל־1965 היה ראש מחלקת ניהול הפרויקט של משרד השדה של הצי של המעבדה המאוישת הלווינית. ב־[[1966]] נבחר לאסטרונאוט. היה טייס גיבוי של [[רכב הנחיתה הירחי]] של [[אפולו 10]]. לאחר אפולו 14 הוצב כטייס גיבוי של רכב הנחיתה הירחי של [[אפולו 16]].