מוריס גמלן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 22:
כאשר פרצה המלחמה היה גמלאן בן 68. אמנם, עם הפלישה הגרמנית לפולין חצו מספר יחידות צרפתיות את גבולה הבלתי מוגן של גרמניה, אך מתקפת הסאאר, כפי שזו כונתה, נמשכה רק לאורך 8 קילומטר, והיחידות אף לא הגיעו לביצורים הבלתי מושלמים של [[קו זיגפריד]]. על פי הגנרל הגרמני [[זיגפריד וסטפאל]], מפקד הגבול המערבי באותה התקופה, אם היה הצבא הצרפתי ממשיך במתקפה, לא היו הגרמנים מחזיקים מעמד יותר משבועיים. עם זאת הורה הפיקוד העליון הצרפתי לכוחות לסגת, והעדיף להמתין עד שהכוחות הצרפתים והבריטים יוכלו לבנות את עוצמתם הצבאית, ולא לפתוח במתקפה רבתי עד לשנת [[1941]]. הצבא הצרפתי אף לא התקיף את המתקנים התעשייתיים בחבל הרוהר מהאוויר, מחשש לתגובה גרמנית.
 
במהלך החורף של [[1939]] - [[1940]], בעוד שהצבא הגרמני השלים את כיבושה של [[פולין]] ונע מערבה, התבצר הצבא הצרפתי מאחורי קו מאז'ינו, במה שנקרא [[המלחמה המדומה]]. הקו המבוצר נפסק לרגלי הרי הארדנים, שנחשבו כמכשול בלתי עביר לשריון, וכאמור, אזור זה הוגן על ידי הדיוויזיות החלשות ביותר בצבא הצרפתי.
 
בה בעת, פיתח גמלאן, ביחד עם מפקדי כוח המשלוח הבריטי, תגובה התקפית לפלישה גרמנית אפשרית ל[[בלגיה]], שכללה כניסת כוחות נרחבת לבלגיה, וקרבות שריון שנועדו לבלום את האויב בטרם יגיע לצרפת. תוכנית זו, "תוכנית D", הייתה מבוססת על יזמה התקפית ותנועת עוצבות שריון ניידות ועצמאיות, שני רעיונות שהיו מנוגדים לחשיבה הצבאית הקפואה של הצבא הצרפתי. על פי התוכנית יוטלו למערכה בבלגיה מיטב עוצבות השריון הצרפתיות, וכל כוח המשלוח הבריטי. תוכנית זו הלמה היטב את תוכנית "אבחת מגל" הגרמנית. המתכננים הגרמנים, ובראשם הגנרלים [[רונדשטט]] ו[[אריך פון מאנשטיין|מאנשטיין]] ציפו לתנועת מיטב הכוחות של בעלות הברית צפונה, למפגש עם הכוח המשני של הצבא הגרמני, שיפלוש לבלגיה; אז יפרוץ הכוח העיקרי של הצבא הגרמני מערבה דרך יער הארדנים ויכתר את הכוחות הצרפתיים והבריטיים, תוך שהוא מנתק אותם ממקורות ה[[לוגיסטיקה|אספקה]] שלהם ולוכד אותם בשטחה של בלגיה.