פסק דין ירדור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: תיקון קישור |
מ ניסוח, פרט |
||
שורה 1:
{{עריכה|סיבה=ערך יש להרחיב את הערך, להתאים למבנה המקובל בוויקיפדיה ולהוסיף מקורות|נושא=ישראל|נושא2=מדעי החברה}}
ראשית הפרשה בכך ש[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] סירבה לאשר את "רשימת הסוציאליסטים", שהגישה את מועמדותה ל[[הבחירות לכנסת השישית|כנסת השישית]]
לפני הפנייה להתארגן בתור אגודה הייתה פנייה ל[[רשם החברות]] לרשום [[חברה (תאגיד)|חברה]] בשם "אל-ארד בע"מ" ו[[רשם החברות]] סירב לרשמה, אך [[בית המשפט העליון]] חייב אותה לרשמה. אחד מחברי הוועדה אף טען כי התנועה קבלה עצה מ[[קול הרע"ם מקהיר|רדיו קהיר]] לרכוש [[חבר כנסת#חסינות חברי הכנסת|חסינות פרלמנטרית]] כדי שלא יוכלו לרדוף אותה.
בשנת [[1984]] פסק [[בית המשפט העליון]], ובראשו הנשיא [[מאיר שמגר]], ב[[פס"ד ניימן הראשון]] (ע"ב 2/84) שהלכת ירדור אינה חלה על רשימות השוללות את אופיה ה[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] של המדינה (בהתייחס לרשימת [[כ"ך]]) ושאין להרחיבה. בית המשפט קרא לכנסת לקבוע בחוק אילו רשימות ניתן לפסול. בעקבות זאת, חוקק סעיף 7א ל[[חוק יסוד: הכנסת]], ובשנת [[1988]] פסק הנשיא שמגר ב[[פס"ד ניימן השני]] (ע"ב 1/88), בהסכמת חמשת חברי ההרכב, שיש לפרש סעיף זה באופן מצמצם, אך שניתן לפסול על פיו את רשימת [[כ"ך]].
|