הבדלים בין גרסאות בדף "התעמולה הנאצית"

אין שינוי בגודל ,  לפני שנתיים
מ
מ (תיקון שגיאות ניקיון לפי שגיאות ניקיון: אפשרויות קובץ שגויות (דיון))
מ (בוט החלפות: \1–\2)
[[קונרד היידן]] כותב בספרו על תקרית שאירעה בשנת [[1928]] בה הופיעו נאצים לנאומו של [[גוסטב שטרזמן]] כשבשערותיהם משולבים פסי [[אלומיניום]] רמז לנאומו של שטרזמן בו דיבר על "פס הכסף הנראה באופק", ומשפרובוקציה זו לא היה די בה, פוצצו את האספה באמצעות שירת ההמנון הלאומי, אליה חייבים היו להצטרף כל הנוכחים. לשיטות תועמלניות ברוטליות אלו לא היה מענה ראוי מצד השמרנים או הסוציאל-דמוקרטים.
 
היטלר ואנשיו עשו שימוש חלוצי בטכנולוגיה של אותה התקופה, ב[[רדיו]] ב[[קולנוע]] וב[[מטוס]]. את מסעי הבחירות הגורליים של [[1931]] - [[1933]] ליוו מסעות תעמולה בהן טס היטלר במטוס מקצה אחד של המדינה עד קצה, ונאם בפני ההמונים. היטלר נאם במאות אסיפות המונים, לעתים מול עשרות אלפי אנשים במשך ימים ספורים, דבר שלא היה מתאפשר בתקופה שלפני המטוס, שלא עלה על דעת יריביו, ושאיפשר לו חשיפה בלתי אמצעית בפני מיליוני גרמנים, בערים הגדולות ובערי השדה. גבלס והיטלר הבינו את כוחם של אמצעי התקשורת החדישים. [[אורי אבנרי]] בספרו "צלב הקרס", בו הוא מנתח את התעמולה הנאצית, מספר על מקרה בו סירב אחד מיריבי המפלגה להופיע בעימות מול גבלס. גבלס לקח נאום מוקלט של אותו יריב, והשמיע קטעים ממנו, תוך שהוא עונה תשובה משלו לכל קטע מוקלט.
 
את התעמולה הנאצית של אותם הימים השלימה הופעתם של שלושה עיתונים - "[[דר שטירמר]]" האנטישמי והארסי, בעריכת הפורנוגרף [[יוליוס שטרייכר]], ה"[[פולקישר ביאובכטר]]" (הצופה העממי), עיתונה של המפלגה, ו"[[דר אנגריף]]" ה'מתון' יותר, שבשליטת גבלס. רכישתם של עיתונים אלו הייתה צעד מכריע בהתקדמותה של המפלגה ממפלגה בווארית ננסית אל מפלגת המונים כלל גרמנית.
מסע תעמולה עקשני ואינטנסיבי זה (שכלל אף אלמנטים כנטיעת "[[תרזות היטלר]]" בכפרים, סיומן של שיחות פרטיות ומכתבים פרטיים בברכת "הייל היטלר", הופעתו של היטלר כמעט על כל בולי הדואר, ונוכחותו המתמדת בכרזות, במשדרי רדיו ובסרטי התעמולה בקולנוע) יחד עם הצלחות המשטר בתחומי הפנים ובתחום מדיניות החוץ, ולאחר מכן, עד לשנת [[1941]], הצלחותיו הצבאיות, הביא לאמונה כמעט מיסטית של האדם הגרמני מן השורה בכוחו ובעוצמתו של היטלר, ובהיותו אדם טוב ומיטיב היודע את הדרך שבה על העם הגרמני ללכת.
 
גם לאחר התבוסה ב[[קרב סטלינגרד]] בשנים [[1943]] - [[1945]] משרד התעמולה של גבלס המשיך להחדיר לעם את האמונה בפיהרר ובניצחון הסופי. עוד בשנת [[1945]] ביים פייט הארלן את הסרט [[קולברג (סרט)|קולברג]], שהראה את ניצחון הגרמנים כמעט כנגד כל הסיכויים בקרב היסטורי, סרט שלצילומו הקצו מאות חיילים ומשאבים רבים, בזמן בו אלו היו נחוצים בחזית. עד ליומו האחרון של המשטר המשיכה התעמולה להסביר כי הפיהרר, בגאונותו, יביא לשינוי של הרגע האחרון. אם יהיה זה נשק פלא, או שינוי פוליטי מדהים - כריתת ברית עם מעצמות המערב כנגד הרוסים, או אפילו תפנית אסטרטגית, כיתור הרוסים והשמדתם בשערי ברלין.
 
תיאור של השפעת תעמולה זו על העם הפשוט ניתן בסרט "הנפילה" ([[2005]]) המתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. הסרט מתאר כיצד הזמין היטלר לבונקר שני רופאים ואחות, על מנת שאלו ידריכו אותו כיצד להתאבד. האחות, שאינה מודעת למטרה שלשמה נקראה אל הבונקר, קוראת אל עבר היטלר משהיא רואה אותו - "פיהרר שלי! חזק את אמונתי בניצחון הסופי!".