פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
{{תקופות בארץ ישראל}}
'''התקופה הממלוכית בארץ ישראל''' היא התקופה שבין השנים [[1260]] - [[1517]] בה שלטו ה[[ממלוכים]] ב[[ארץ ישראל]].
 
הממלוכים היו שליטים [[אסלאם|מוסלמים]] ממוצא שאיננו [[ערבים|ערבי]], שמרכז שלטונם היה ב[[קהיר]]. ארץ ישראל לא הייתה יחידה מדינית נבדלת, ורוב שטחה (פרט ל[[נגב]] הדרומי ולמובלעות באזור ה[[מישור החוף|חוף]] כגון [[עכו]]) נכלל בפרובינציה (וָלָאיָה) "[[לבנט#א-שאם|אָ-שָאם]]" ("[[סוריה הגדולה]]"), שהשתרעה על שטחי [[סוריה]] המודרנית, [[לבנון]], [[ארץ ישראל]] וחלקים מ[[עבר הירדן]] המזרחי. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כשטח מעבר בין המרכז השלטוני בקהיר לבין בירת המחוזות הצפוניים של [[הסולטנות הממלוכית]] ב[[דמשק]], ולחזית אל מול איום הפלישה ה[[האימפריה המונגולית|מונגולית]], ובה עברה [[דרך הדואר]] הראשית בין שני המרכזים. בנוסף, הייתה לארץ חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של הסיפורים המוזכרים ב[[קוראן]], כדוגמת [[תקופת האבות|סיפורי האבות]].