אבראהים פאשא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 72:
לאבראהים פאשא מקום חשוב ב[[היסטוריה של ארץ ישראל]]. ב-[[1831]] עלה אבראהים בראש צבא בן 40,000 חיילים על ארץ ישראל. הוא כבש את [[עזה]], [[רמלה]], [[יפו]], [[חיפה]] ו[[ירושלים]] ללא קרב, ואת [[עכו]] לאחר מצור אכזרי של ששה חודשים.
 
כיבוש הארץ בידי אבראהים פאשא הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. אבראהים פאשא הביא עמו עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה, לדוגמה ביישוב ערב-אוּפּי בוואדי חוורה (עמק חפר) והיישוב ערב-דמארה באזור חדרה; שכונות מצריות אחדות ביפו וכפרים בסביבתה, כגון [[פג'ה]], [[סומייל]], [[ג'לג'וליה]], אמלבס ([[פתח תקוה]]), קובּיבה ([[כפר גבירול]]); תושבי קטרה ([[גדרה]]) באו בתקופה זו מ[[לוב]]; ב[[ואדי ערה|וואדי ערה]] ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של [[מהגר]]ים מצריים בכפרים [[עארה]], [[ערערה]], [[כפר קרע]], [[כפר קאסם]], [[טייבה]], [[קלנסואה]], [[אום אל פאחם]] ואחרים. מאות אחדות של מהגרים ממצרים התיישבו ב[[חיפה]].{{מקור}}. כשיצא אבראהים למסע כיבוש נמל יפו מידי הסולטאן הטורקי הקים [[מפקדה]] צבאית על הרכס שמדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. אבראהים פאשא הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו "סכנות" (לדוגמה [[סכנת א-טורקי]]) - ומכאן צמח המושג שכונה.
 
אבראהים התייחס באהדה לאוכלוסייה היהודית והנוצרית בארץ. הוא היה מיודד על [[אליהו שלמה זלמן בסאן]] ואישר ל[[אברהם שלמה זלמן צורף]] להקים את [[בית כנסת החורבה]]. על התושבים המוסלמים הוא ציווה לאסוף את הנשק מתושבי ארץ ישראל, שלל זכויות של נכבדיהם ודרש מהם לגייס לצבאו אחד מכל חמישה צעירים. כדוגמה ל"זכויות" שנשללו ניתן לציין את ה"מס" שמשפחת [[אבו גוש]] נהגה לגבות מכל מי שעבר בדרך ל[[ירושלים]]. גזרותיו של אבראהים, כמו גם עידוד עות'מאני מבחוץ וסיוע של האימפריה הבריטית, הביאו להתקוממות של המוסלמים בארץ ישראל נגד השלטון המצרי ([[מרד הפלחים]]). ההתקוממות פרצה במקומות רבים בארץ ישראל, בין היתר ב[[בית ג'אלא]], יפו, [[סלט (עיר)|א-סאלט]], [[שכם]], [[בית לחם]], [[שער הגיא]], [[עזה]] ו[[צפת]]. ב-[[1834]] שלח אבראהים אזהרה חמורה למוסלמים לבל יפגעו בקדשיהם של הנוצרים והיהודים. המורדים צרו על [[מגדל דוד|מצודת ירושלים]] והתחוללו מהומות קשות במשך ששה ימים. הנוצרים התחבאו במנזרים והיהודים בבתי הכנסת אולם רבים מהם נרצחו בידי המורדים המוסלמים. אבראהים פאשא חזר לירושלים, עלה ל[[מסגד אל אקצה]] והכריז על [[חנינה כללית]], אולם המורדים סירבו להיכנע. בעקבות כך אבראהים נלחם בהם והביס אותם.
כשיצא אבראהים למסע כיבוש נמל יפו מידי הסולטאן הטורקי הקים [[מפקדה]] צבאית על הרכס שמדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. אבראהים פאשא הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו "סכנות" (לדוגמה [[סכנת א-טורקי]]) - ומכאן צמח המושג שכונה.
 
אבראהים התייחס באהדה לאוכלוסייה היהודית והנוצרית בארץ אך הטיל גזרות על התושבים המוסלמים. הוא ציווה לאסוף את הנשק מתושבי ארץ ישראל, שלל זכויות של נכבדיהם ודרש מן התושבים המוסלמים לגייס לצבאו אחד מכל חמישה צעירים. כדוגמה ל"זכויות" שנשללו ניתן לציין את ה"מס" שמשפחת [[אבו גוש]] נהגה לגבות מכל מי שעבר בדרך ל[[ירושלים]].
 
גזרותיו של אבראהים, כמו גם עידוד עות'מאני מבחוץ וסיוע של האימפריה הבריטית, הביאו להתקוממות של המוסלמים בארץ ישראל נגד השלטון המצרי ([[מרד הפלחים]]).
 
ב-[[1834]] שלח אבראהים אזהרה חמורה למוסלמים לבל יפגעו בקדשיהם של הנוצרים והיהודים.
 
ההתקוממות נגד שלטון אבראהים פרצה במקומות רבים בארץ ישראל, בין היתר ב[[בית ג'אלא]], יפו, [[סלט (עיר)|א-סאלט]], [[שכם]], [[בית לחם]], [[שער הגיא]], [[עזה]] ו[[צפת]].
 
המורדים צרו על [[מגדל דוד|מצודת ירושלים]] והתחוללו מהומות קשות במשך ששה ימים. הנוצרים התחבאו במנזרים והיהודים בבתי הכנסת אולם רבים מהם נרצחו בידי המורדים המוסלמים. אבראהים פאשא חזר לירושלים, עלה ל[[מסגד אל אקצה]] והכריז על [[חנינה כללית]], אולם המורדים סירבו להיכנע. בעקבות כך אבראהים נלחם בהם והביס אותם.
 
יחסו ליהודים היה בדרך כלל טוב. הוא היה מיודד על [[אליהו שלמה זלמן בסאן]] ואישר ל[[אברהם שלמה זלמן צורף]] להקים את [[בית כנסת החורבה]].
 
===אבראהים פאשא ובית המקדש היהודי===