פוליטיקה של ספרד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: שני שלישים\1, \1-\2, \1–\2
שורה 19:
המשך החוקה מחולק לעשרה פרקים המוקדשים לזכויות והחובות של אזרחי המדינה, לכתר, לפרלמנט, לממשלה, לייחסים בין הפרלמנט והממשלה, למערכת המשפט, לכלכלה, לארגון הטריטוריאלי, לבית המשפט החוקתי ולדרכי השינוי של החוקה.
 
על פי הפרק האחרון של החוקה, שינוי בחוקה צריך להתחיל בתור הצעת חוק רגילה ביוזמה של הממשלה, של חברי הפרלמנט, או של האספות של הקהילות האוטונומיות. עליו לעבור ברוב של שלוש חמישיות מחברי כל אחד מהבתים, ואם יש מחלוקת בין הגרסאות יכול לעבור שינוי שזכה ברוב מוחלט של חברי הסנאט (הבית העליון של הפרלמנט) ורוב של שני שליששלישים מחברי הקונגרס (הבית התחתון). תוך 15 יום מאישור התיקון בפרלמנט יכולים עשירית מחברי כל אחד מהבתים לדרוש משאל עם לאישור התיקון.
 
חלק קטן מהסעיפים, הנוגע לזכויות הבסיסיות ולחרויות האזרחיות, וכן לכתר, זוכה להגנה מיוחדת, ותיקונים שנוגעים אליהם צריכים לעבור בתהליך מורכב שכולל קבלה ברוב של שני שליששלישים בכל אחד מבתי הפרלמנט, פיזור מיידי של הפרלמנט, אישור חוזר ברוב של שני שליששלישים בכל אחד מבתי הפרלמנט החדש ולבסוף [[משאל עם]]. אולם הפרק שקובע את ההגנה המיוחדת הזו אינו מוגן בעצמו.
 
מאז כינונה החוקה שונתה פעם אחת, על מנת לתת לאזרחי [[האיחוד האירופי]] שאינם אזרחי ספרד לבחור ולהיבחר בבחירות מקומיות.
שורה 85:
 
מאז השבת הדמוקרטיה, מפלגת השמאל העיקרית היא "[[מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית]]"
(PSOE - "Partido Socialista Obrero Español"{{D}}) - מפלגה [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] ששורשיה עוד ב[[המאה התשע-עשרה|מאה התשע-עשרה]], ושבתקופת הדיקטטורה של פרנקו פעלה במחתרת. תחת הנהגתו של [[פליפה גונסאלס]] שהנהיג אותה מאז סוף ימי הדיקטטורה היא נטלה חלק חשוב במעבר לדמוקרטיה וכינון החוקה בסוף שנות ה-70, והייתה מפלגת השלטון בשנים [[1982]] - [[1996]] בממשלותיו של גונסאלס ו-[[2004]] - [[2011]] בממשלותיו של [[חוסה לואיס רודריגס ספאטרו]].
 
בין [[1977]] ל-[[1982]] המפלגה העיקרית מימין הייתה "[[איחוד המרכז הדמוקרטי]]"
( UCD - "Unión de Centro Democrático"{{D}}), מפלגת מרכז-ימין בהנהגתו של [[אדולפו סוארס]] שבתקופה זו הייתה מפלגת השלטון והובילה את המעבר לדמוקרטיה. אחרי תבוסתה בבחירות של [[1982]] עברה הבכורה בימין לידי "הברית העממית" (AP - "Alianza Popular"{{D}}) שהקים [[מנואל פראגה]] ושלאחר איחוד עם עוד כמה מפלגות ימין ומרכז קטנות ב-[[1989]] הפכה להיות "[[המפלגה העממית]]" (PP - "Partido Popular"{{D}}). המפלגה העממית הייתה בשלטון בשנים [[1996]] - [[2004]] תחת [[חוסה מריה אסנאר]], ומאז [[2011]] חזרה לשלטון בראשותו של [[מריאנו רחוי]].
 
בנוסף לאורך השנים יש ייצוג קטן אך קבוע גם למפלגות לאומניות ואזוריות בעיקר מ[[קטלוניה]], [[ארץ הבסקים]], ו[[גליסיה]], וגם לאיחוד של מפלגות שמאל קומוניסטיות ורפובליקניות (IU -"Izquierda Unida"{{D}}).