הבדלים בין גרסאות בדף "הטרוטופיה"

הוסרו 8 בתים ,  לפני 14 שנים
רווחים
(רווחים)
'''הטרוטופיה''' (הטרו - שונה, טופוס - מקום), מושג אותו טבע [[מישל פוקו]] (Foucault), בספרו '''[[המילים והדברים]]''' (Les mots et les choses, 1966), לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את ה[[סובייקט]] (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, ולשלילת כוחו ולעתים גם זהותו. הטרוטופיה הנה האופן בו ה[[תרבות]] וה[[חברה]], שהן בעלות כוח מצד אחד ואינטרס מוגדר לממשו מצד שני, מגדירות את הסובייקט, הפרט, דרך הבחנה שלו מהחברה הכללית. בתחילה, שימש המושג לתיאור מרחב מילולי בלתי-ממשי, ומאוחר יותר פוקו הרחיבו בהתייחסות מרחבית (פיזית ולא-פיזית כאחד).
 
המודרים (מורחקים) מהמרחב הציבורי יכולים להיות מוגדרים כסובייקטים, כלומר – חברים במבנה החברתי, שהם בעלי רצון חופשי מעצם הגדרתם כבני אדם, אבל בו בזמן הם נתינים של התרבות שחוקרת אותם כמושאים, ובונה אותם כיישויות חברתיות מותאמות-תרבות. אז מפרקת ההטרוטופיה את הסובייקט כמושא מחקר, מה שמאפשר את הגדרתו מחדש דרך "תיקונו" ומישמועו "הנכון". פוקו טען כי [[בית כלא|בתי-הכלא]], המוסדות לחולי הנפש, לחולים ומוגבלים ואפילו [[בית ספר|בתי הספר]] מהווים מרחבים, הטרוטופיות, שכאלה. זאת משום שאלו אתרים מופרדים מסביבתם, השולטים לחלוטין בתנועות אליהם, מהם ובתוכם. גם הדרה חברתית, שאינה כרוכה בהגבלת חופש התנועה של הפרט (לדוגמה: אי-הצגה של מיעוטים באמצעי התקשורת), יוצרת בהקשר זה מרחב הטרוטופי.
 
בדומה למושג "[[הגמוניה]]" שטבע [[אנטוניו גראמשי]], גם כאן מדובר באמצעי חברתי בלתי-מורגש כמעט ו"טבעי" בעבור החברים בתוך הקבוצה, לפיקוח, שליטה, בידוד והדרה של החריגים והשונים. בעבור רוב חברי הקבוצה, המקבלים עליהם בהסכמה ויש הטוענים שגם בהכנעה את חוקיה, המבנים ההטרוטופיים הממשיים והלא-ממשיים נתפסים כטבעיים, בלתי-מזיקים ואף נחוצים. כדי לקרוא תיגר על מבנים כאלה, יש צורך בהפעלת [[דקונסטרוקציה]] על הערכים המכוננים אותם. לעתים, אדם הזר לתרבות ולחברה עשוי להבחין בנקל במבנים אלו ולבקרם, בעוד שהחברים בקבוצה לא יבחינו בהם או לא ייחסו להם משמעות שלילית כלשהי. בדומה למנגנוני ההגמוניה, גם תכונה זו של המרחב ההטרוטופי מהווה את אחת מנקודות עוצמתו הרבות.
== השלב המוקדם: הטרוטופיה לשונית ==
 
בכתביו המוקדמים של פוקו, שימש המונח לתיאור צורה מסוימת של ארגון המרחב, המצליבה מרחב פיזי ומרחב לשוני. המרחב הפיזי כולל בו הצבה של חלקים מהעולם הממשי (דברים) שהמרחב הלשוני ממיין וממשמע (באמצעות מילים, שפה). מכאן גם שמו של ספרו של פוקו מ-1966 שדן ברעיון ההטרוטופיה - "המילים והדברים".
 
השימוש במושג זה מאיר ומעיר על הדרך בה מנסים בני-אדם, דרך שימושם ב[[שפה]] ככלי לוגי (מוגבל למדי), למיין ולקטלג את המציאות, וכך להבין ולהסביר אותה. המילים שמרכיבות את השפה מושתתות על מערכת חלוקות בסיסיות בינאריות, שהולכת ומסתעפת אל קטגוריות משנה קטנות יותר בנסיון להקיף ולהכליל את מלוא המציאות. גישה זו של הבנת המציאות דרך משמועה במילים מבוססת, בין היתר, על גישת הבניית המציאות בחקר תקשורת ההמונים.
כך לדוגמה, כליאתו של אדם שעבר על החוק המקומי, פירושה הדרתו מהמרחב הציבורי ויצירת קו גבול בינו לבין שאר חברי הקבוצה שלא עברו על אותו החוק. כליאתו איננה מאפשרת רק "תיקונו" והחזרתו למוטב ברוח חוקי החברה, אלא גם חיזוק של אותם כללים ואישורם מחדש, פעם אחר פעם. [[תמונה:פנופטיקון.png|שמאל|ממוזער|250px|מבנה הפנאופטיקון: מרחב "כולא", בו המנהל יכול לחזות ב"אסירים", אך אלו אינם יכולים להשיב אליו מבט. המרחב המסומן באפור אינו נגיש לאסירים, בעוד שהמרחב כולו (ירוק ואפור באיור) נגיש למנהלים.]]
 
לטענת פוקו, למדע, הכולל דיסציפלינות מחקר שונות ומגוונות, יש בסיס פיזי הטרוטופי, ואת התופעה אותה הוא חוקר ניתן לראות בתוך שטח ההטרוטופיה. הטרוטופיה יכולה להיות מעבדה (במקרה זה הדיסציפלינה תהיה [[כימיה]], לדוגמה), או בית-כלא ([[סוציולוגיה]]/[[פסיכולוגיה]]). כך שהמרחב המופרד פיזית והסגור מאפשר חקירה (ב"תנאי-מעבדה") של מושא מחקר כלשהו.
 
הארכיטקטורה הפנימית של המרחבים ההטרוטופיים יכולה להשתנות, אולם העקרונות שמכתיבים את מאפייניהם הפיזיים זהים:
מושג הנגישות קשור, במישרין, גם לרמת הניראות של השוהים בהטרוטופיה. הסובייקט-הנתין יהיה תמיד מתוצפת על-ידי בעלי הסמכות ושליחי ההטרוטופיה, בהם הוא לא תמיד יכול להבחין. בית-הכלא מרושת במערכת של אבטחה, המצלמת את האסירים ומאפשרת לשומרים ולמנהלים להביט באסירים, דרך מבט חד-כיווני (האסירים אינם יכולים להביט בסוהרים).
 
ההטרוטופיה אף היא זוכה לאישרור בעצם קיומה: המרחב ההטרוטופי מעניק לגיטימציה ממסדית, הנחוצה לקיום הדיסציפלינה שמקיימת אותה ושמתקיימת בתחומה. העצמי המופרד, אם-כן, נמצא תחת פירוק מתמיד, שבסיסו בלגיטימציה של השלטון ההגמוני בעל הכוח, שמעוניין בפירוק והפרדה אלה למען הצדקתו, ריבונותו, הפריית כוחו ושליטתו.
 
כפועל יוצא מכן, הדיסציפלינה המחקרית מביאה גם להחלת משמעת - שני הצדדים של אותה מילה – Discipline. המרחב, בניגוד לזמן, מאפשר שליטה בתנועות ובתופעות, והיתרון לתרבות הוא שכל דבר שאינו תואם את הקטגוריות המקטלגות של ההטרוטופיה, מוגדר כסטיה ומושם בהטרוטופיה מרחבית מופרדת כך שאינו מפריע לסדר החברתי עד שהוא מתוקן.
 
==לקריאה נוספת==
משתמש אלמוני