הסגר (מלחמה) – הבדלי גרסאות

* '''הסגר קרוב''' (Close Blockade) - הסגר זה דורש מהצד המטיל אותו להציב יחידות צבא קרוב מאד לנקודות המפתח של האויב. כך למשל, [[אוניית מלחמה|אוניות מלחמה]] ימוקמו סמוך מאד לנמלי האויב, וכך תחסומנה את היציאה. סוג זה של הסגר מטיל עומס כבד מטיל הסגר: היחידות מטילות ההסגר צריכות לשהות למשך פרק זמן ארוך ליד נקודות המפתח של האויב, כשהן רחוקות בדרך כלל מבסיסן, חשופות לפגעי הטבע וגם מתקפות של האויב. המרחק מן הבסיס יוצר אתגרים [[לוגיסטיקה|לוגיסטיים]] ותחזוקתיים לא פשוטים. האויב, לעומת זאת, שוהה בבסיסו בנוחות יחסית. מצד שני, ההסגר המוטל על האויב מונע ממנו לקבל אספקה וציוד נדרשים, דבר היוצר בהכרח מחסור וקושי, הפוגעים בכוחו לאורך זמן. יתרונו של הסגר קרוב הוא המניעה מוחלטת של תנועה ימית ויבשתית מן הצד השני. במהלך [[המלחמות הנפוליאוניות]], בסוף [[המאה ה-18]] ובתחילת [[המאה ה-19]], הטיל [[הצי המלכותי הבריטי]] הסגר ימי קרוב על [[צרפת]]; [[אוניות הקו בצי הבריטי|אוניות הצי הבריטי]] סיירו סמוך מאד לפתחי הנמלים הצרפתיים, ומנעו את יציאת [[הצי הצרפתי]] ותנועת [[אונייה#אוניות סוחר|אוניות סוחר]].

* '''הסגר רחוק''' (Distant Blockade) - הסגר זה מתמקד בחסימת הנתיבים אל מדינת האויב ממרחק רב יותר. נמלי האויב ונתיבי הכניסה אינם נחסמים מקרוב, והדבר מאפשר תנועה מצומצמת של האויב לאורך החופים או בטווח קצר בנתיבי היבשה. לעומת זאת, זרימת סחורות וציוד בנתיבי הים או היבשה העיקריים נחסמים. יתרונו של ההסגר הרחוק הוא בכך שהיחידות המטילות את ההסגר יכולות להיות קרובות הרבה יותר לבסיסן, ולהיות מוגנות מפשיטות ותקיפות של האויב. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] [[לוחמה ימית במלחמת העולם הראשונה#האסטרטגיה הימית של שני הצדדים לקראת המלחמה|הטיל הצי הבריטי]] הסגר ימי מרוחק על [[הצי הגרמני הקיסרי]]: [[הצי הגדול]] הבריטי התבסס במעגן [[סקפה פלו]], ב[[איי אורקני]], וכך מנע מן הגרמנים את היציאה מן [[הים הצפוני]]. היציאה הדרומית יותר, דרך [[תעלת למאנש]], הייתה גם היא בלתי אפשרית מבחינת הגרמנים, בהיותה קרובה מאד לחופי [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. הסגר זה מנע תנועת סחורות וציוד לגרמניה, והביא את האוכלוסייה הגרמנית עד כדי [[רעב]] לקראת תום המלחמה. מאידך, העובדה שהצי הבריטי לא מנע באופן הרמטי את יציאת [[צי הים הפתוח|הצי הגרמני]], איפשרה לגרמנים לבצע כמה פשיטות על החוף הבריטי.

 

==תכנון הסגר==

הטלת הסגר מהווה צעד מלחמתי, ועשויה (או עלולה) לספק למדינה אחרת [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). [[ישראל]] הכריזה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] כי חסימת [[מצרי טיראן]] לשיט אליה תהווה עילה למלחמה מבחינתה, וחסימת המצרים בפועל במאי [[1967]] על ידי [[מצרים]] הייתה אחת העילות המרכזיות לפריצת [[מלחמת ששת הימים]].

 

{{ערך מורחב|ערך=[[אמנת סן רמו]]}}

[[אמנת סן רמו]], שהיא קובץ החוקים העוסקים בלוחמה ימית, קובעת כי מותר להטיל הסגר ימי ולעצור גם אוניות נייטרליות הנושאות מטען המפר את ההסגר. האמנה קובעת כי הטלת הסגר אינה חוקית אם מטרתו הרעבת אוכלוסייה אזרחית או מניעת מטען החיוני לקיומה, ואם פגיעתו של ההסגר באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית. סעיף נוסף קובע כי אם האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון וציוד חיוני אחר, חובתו של מטיל המצור לאפשר מעבר חופשי של מזון וציוד חיוני. אמנת סן רמו אינה מסמך משפטי מחייב, אלא אוסף החוקים הקיימים בנושא, מעין מהלך של [[קודיפיקציה]] בנושא.

כאמור לעיל, הטלת הסגר היא מעשה שיכול להיחשב כעילה למלחמה. הצד שעליו הוטל ההסגר יעשה מאמץ רב כדי לפרוץ את ההסגר שהוטל, אם בניסיון להביס את הצי או הכוח היבשתי המקיים את ההסגר, ואם על ידי הברחת סחורות וציוד דרך טבעת ההסגר.

 

 

דוגמה נוספת לפריצת הסגר הייתה בעת ה[[הסגר על ברלין]], מיוני [[1948]] עד מאי [[1949]]. [[ברית המועצות]] חסמה את דרכי הגישה אל [[מערב ברלין]], כדי למנוע מ[[ארצות הברית]] ובעלות בריתה לתספק את הרבעים שהיו בשליטתן ולערער את השליטה האמריקנית. כדי לפרוץ את הסגר קיימה ארצות הברית [[רכבת אווירית]] ממושכת, בה הוטסו מיליוני טונות של אספקה אל העיר במשך חודשים ארוכים. המאמץ האמריקני הצליח, והסובייטים ויתרו על ההסגר לאחר 11 חודשים.

 

===המאה ה-19===

* [[1825]] – [[1828]] – [[האימפריה הברזילאית]] מטילה הסגר ימי (לא רצוף) על המחוזות המאוחדים של [[ריו דל פלטה]], במהלך [[מלחמת ארגנטינה-ברזיל]].

* [[1848]] – [[1851]] – [[ממלכת דנמרק]] מטילה הסגר ימי על [[האימפריה הגרמנית]], במהלך [[מלחמת שלזויג הראשונה]].

במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] ואחריה ניסתה [[מצרים]] לאיים על נתיבי הים לישראל מול [[סיציליה]] וב[[מצר מסינה]]. קרבות הטילים שהתקיימו בימי המלחמה הראשונים הוכיחו עליונות של [[חיל הים הישראלי]]. בהמשך המלחמה סיירו [[ספינות סער]] באזור תנועת האוניות בדרכן לישראל. הצי המצרי החזיר משחתות וההסגר המצרי על ישראל לא הצליח.

 

 

 

הסגר ימי שני הוטל על ידי מצרים ב-[[23 במאי]] [[1967]]. גם הפעם נחסמו מצרי טיראן, פעולה שבה ראתה ישראל [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). גם הפעם הייתה החסימה אחד מהגורמים העיקריים לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]].