לא תחנם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מקור האיסור ופרטיו: היה תיאור של פסקה אחרת מספר שמואל שהוצגה כציטוט מספר שמואל. לא היה קשור לקונטקסט. החלפתי אותו בקטע הרלוונטי מתוך ספר...
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 3:
==מקור האיסור ופרטיו==
ב[[תורה]], בספר [[דברים]] ({{תנ"ך|דברים|ז|ללא=ספר}}) מצווה [[משה]] את [[שבטי ישראל|בני ישראל]] לפני כניסתם לארץ על ביעור [[שבעת העממים]] עובדי [[עבודת אלילים|עבודה זרה]] מן הארץ והכרתתם:
{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (ב) וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. (ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.|מקור=דברים פרק ז' פסוקים א'-ה'}}
{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=בפרק מתוארת התגשמות נבואת החורבן על בית עלי.
הפלשתים, האויב הגדול של שבטי ישראל באותם ימים, וישראל יצאו לסבב נוסף של מלחמה.
הפלשתים חנו באפק, ובני ישראל חנו באבן העזר. בסיבוב הראשון הובסו ישראל והיו להם אבידות גדולות.
לכן החליטו זקני העם, המנהיגים, להביא איתם למחנה את ארון ה’.
הידיעה על דבר הגעתו של ארון ה’, גרמה לפלשתים להתאמץ יותר, וכך הם ניצחו גם בפעם הזאת.
תוצאות הקרב: בני ישראל הובסו וברחו, בני עלי, חפני ופנחס נהרגו, וארון ה’ נשבה בידי הפלשתים.
כששמע עלי, מפי המבשר, על גודל התבוסה, ועל נפילת ארון ה’ ביד הפלשתים, הוא נפל מכסאו, שבר את
מפרקתו ומת.
באותו זמן ילדה כלתו, אשת פנחס, בן, וקראה לו: “אי כבוד”, סמל לאסון האישי שלה, ולנפילת הארון בשבי
הפלשתים.|מקור=שמואל א' פרק ד' פסוק א'-יא'}}
פשט הדברים מלמד על איסור לחון ולחמול על שבעת העממים, שהרי המצווה היא להכריתם מן הארץ. עם זאת, חז"ל הבינו שמדובר בציווי לדורות בעל משמעויות קונקרטיות. אך מכיוון שבהרחבת האיסור אין אפשרות להישאר בהבנה של איסור חמלה בלבד, נפסקו להלכה שלושה איסורים, המתבססים על שלוש קריאות שונות של המילה 'תחנם':
# לא תַחֲנֵם - "לא תיתן להם חניה בקרקע"; איסור על מכירה או השכרה של קרקע ארץ ישראל לגויים.