יצחק למדן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
|||
שורה 12:
יצחק למדן הפך לחלוץ צעיר של [[העלייה השלישית]], השתתף בעבודה עם קבוצות שונות של '[[גדוד העבודה]]' סלל כבישים, חצב אבנים, סקל וחרש והתנסה בכל התלאות של החלוצים. לבסוף השתכן ב[[שרונה (מושב)|מושבה שרונה]] ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]]. לפני הגעתו ל[[תל אביב-יפו|תל אביב]] בשנת [[1923]] עבד בייעור ב[[יער בן שמן|בן שמן]].
למדן התפרסם בכל רחבי העולם היהודי ב[[פואמה]] הגדולה הדראמטית [[ציונות|והציונית]] שלו "[[מסדה (פואמה)|מסדה]]", [[1927]]. לפואמה "מסדה" הייתה השפעה עצומה על הנוער היהודי ב[[יהדות התפוצות|תפוצות הגולה]]. בזכות הפואמה הזו בעיקר, נחשב למדן בין שלושת [[האבות המייסדים]] של [[שירה עברית|השירה העברית]] בארץ ישראל, ביחד עם [[אברהם שלונסקי]] ו[[אורי צבי גרינברג]]. בשנת 1929 נישא לאני בת אלברט בלהיימר שהייתה מזכירתו של חיים ארלוזורוב.
ב-[[1934]] החל לערוך ולהוציא לאור את כתב העת הספרותי "[[גליונות]]", שהפך לגולת הכותרת של מפעלו הספרותי. "גליונות" התמיד בהופעתו כעשרים שנים רצופות, עד פטירתו של יצחק למדן, בגיל 57. בכתב העת הזה נדפסו יצירותיהם של ראשוני הסופרים והמשוררים מבני הארץ, שלימים הפכו ליוצרים המובילים ב[[ספרות עברית|ספרות העברית]]. למדן נפטר בגיל צעיר יחסית, ומאז פטירתו דעך זכר שירתו. סמוך למותו, בשנת [[ה'תשט"ו]]-[[1955]], הוענק ללמדן [[פרס ישראל]] לספרות יפה.
| |||