מבצע יורם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
קיומו של היישוב היהודי בירושלים, שמנה כמאה אלף איש ערב פרוץ מלחמת העצמאות, היה תלוי באספקת מים ומזון משפלת החוף. הערבים, שהבינו היטב שניתוק התחבורה היהודית מהשפלה לירושלים עשוי להכריע את המערכה על העיר, ריכזו את עיקר מאמציהם בחסימת צירי התנועה לירושלים, החל מראשית המלחמה. בשורה של מבצעים צבאיים, במהלך החודשים אפריל-מאי 1948, הצליחה [[ההגנה]] להשתלט כמעט על כל אורכו של הכביש הראשי מהשפלה לירושלים, אולם קטע הדרך שבין לטרון לשער הגיא, נותר בשליטת הצבא הבריטי עד לסיום המנדט, ולכן לא ניתן היה לפעול בו. בחודש שקדם לסיום המנדט הבריטי נכנס לאזור זה גם כוח מ'צבא ההצלה', השתלט על הנקודות השולטות בחלקו המזרחי של רכס לטרון, ומנע המשך מעבר שיירות אספקה לירושלים.
אחרי עזיבת הבריטים בליל 14 במאי 1948, הוצאו גם כוחות 'צבא ההצלה' מאזור לטרון, והועברו להתארגנות מחדש ב[[סוריה]]. ב-18 במאי נשלח גדוד 4 של הלגיון לאזור לטרון, ותפס את כל קו הרכס שבין לטרון לשער הגיא. ב-23 בחודש תוגבר כוח זה בגדוד נוסף של הלגיון, בסיוע ארטילריה ושיריוניות. נסיונות לעקור את הליגיון, [[מבצע בן נון א']] ו[[מבצע בן נון ב']], אשר נערכו בשבוע האחרון של מאי, נכשלו, תוך אבדות כבדות לתוקפים. לנוכח החשיבות שייחס [[דוד בן-גוריון]] לפתיחת הדרך לירושלים, הוא עמד על כך ש[[חטיבת יפתח]] תרד מן [[הגליל העליון]] המזרחי (כדי להחליפה הוקמה בחפזון [[חטיבת עודד]]), ותצטרף לכוחות המיועדים לפריצת הדרך.
הדבר נעשה בתחילת יוני.
==תוכנית המבצע==
| |||