חיל נשים – הבדלי גרסאות

החיל הוקם רשמית בעיצומה של [[מלחמת העצמאות]] ב- [[26 במאי]] [[1948]], אך שורשיו עמוקים. נשים שירתו ב[[ההגנה|הגנה]], ב- [[פלמ"ח]], ב[[אצ"ל]] וב[[לח"י]]. ב[[מלחמת העצמאות]] שירתו נשים כקשריות, נהגות-אמבולנסים, חובשות, רופאות, קצינות-מודיעין, קצינות-תותחנים וגם לוחמות. הן ליוו שיירות במשוריינים והשתתפו בהגנת היישובים. כאשר הוקם חיל נשים הציע [[דוד בן-גוריון]] את השם חע"ן (חיל עזר נשים), ולבסוף התקבל השם '''ח"ן'''. יעודו של הח"ן היה לשחרר מספר מרבי של גברים לתפקידים קרביים במילוי תפקידים מינהליים ומקצועיים ותפקידי שירות. ייעוד נוסף היה לתרום לגיבוש רוח היחידה, טיפול בחייל כפרט (כמורות וקצינות-סעד) וקידום אופיו המיוחד של צה"ל כצבא קולט ומחנך עליה, אבל קשת התפקידים של ח"ן התרחבה והיא כוללת צורות שונות של הוראה לבעור הבערות בישובי-עולים, להדרכת נוער ולאימון מבוגרים בישובי-ספר.{{הערה| [[זאב שיף]], [[איתן הבר]], (עורכים), [[אריה חשביה]], (עורך משנה), "לקסיקון לביטחון ישראל", זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור, 1976, עמודים 216-217.}}.