פילוסופיה של החינוך – הבדלי גרסאות

==חינוך בפילוסופיה היהודית==

 

 

הקנייתו של חינוך מסודר לדור הצעיר הייתה נפוצה ומפותחת ב[[תקופת המשנה]] ו[[תקופת התלמוד|התלמוד]]{{הערה|ראו למשל: הערך: חִנוך, בתוך: [[שלמה זלמן אריאל]], '''[[אנציקלופדיה מאיר נתיב]]''', גבעתיים, [[הוצאת מסדה]], 1960, עמ' 201-198.}}. ב[[ימי הביניים]] נכתבו ספרי הגות ו[[פילוסופיה יהודית|פילוסופיה]] אשר פירשו את הספרות הקדומה וניסו לערוך מהם שיטה, תוך כדי שיח מעמיק עם [[פילוסופיה יוונית|הפילוסופיה היוונית]], שעמדה בתשתיתה של הפילוסופיה הימי-ביניימית ואף ה[[תאולוגיה]] ה[[נצרות|נוצרית]], עם התאולוגיה הנוצרית עצמה ועם פרות המחקר הפילוסופי בן זמנם. תפיסת החינוך בהגות היהודית הושפעה אך במעט מן התמורות מראשית [[העת החדשה]], שכללו גם תפיסה חדשה בדבר מקומו של האדם בעולם וזכויותיו כיציר אנוש מבלי אמונה או סמכות האל. ראשיתו של שינוי בתודעה הציבורית היהודית בנושא חינוך הצעירים התחולל ממחצית [[המאה ה-19]], וזאת כחלק מהשינויים הרעיוניים והפוליטיים ב[[אירופה]], כאשר מנהיגים מכל הזרמים תבעו חינוך לצעירים שיכלול גם מדעים ואו מלאכה, וזאת בהסתמכם על מקורות היהדות הקדומים, על ערכה הרוחני של הפרנסה מיגיע כפיים. רעיון החרות וחופש האדם שהודגש בעת החדשה וגם חדר להגויות של החינוך, הוטמע בהדרגה, תוך כדי פולמוס ושיח, במשנתם של הוגים משלהי המאה ה-19, בהם [[הרב קוק|הראי"ה קוק]], [[יאנוש קורצ'אק]], [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|הרב סולוביצ'יק]], אשר הדגישו את התאמתו של החינוך לאדם הצעיר, וגם המבוגר, תחת הכפפתו למה שנתפס כמסגרת כללים נוקשה; ובכך הנחילו לשיטתם, את הפסוק האמור במשלי, ובאופן שישתמע כמקובל על פי רוח הזמן החדשה.

 

 

==זרמים ואסכולות חינוכיות==