יצחק גוריון – הבדלי גרסאות

במסגרת פעילותו כאחראי על המחלקה המשפטית של ה[[אצ"ל]], היה אחראי על הקשר עם עצירי אצ"ל, מרגע מעצרם ועד ליציאתם מהכלא. גוריון עמד בקשר עם עורכי הדין שייצגו את חברי הארגון, והיה בקשר מיוחד עם עורכי הדין [[מקס זליגמן]] ו[[מקס קריצמן]]; בעזרתם היה נכנס לבית הכלא כעוזרם.{{הערה|1= ראו, למשל: [http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/Files/linked/%D7%9713%20-2_3.PDF תיק: ח 13 – 2/ 3], באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.}} גוריון היה אחראי על ה"זעקס" – הדואר המחתרתי – אשר באמצעותו נשמר הקשר עם העצירים והאסירים, ובאמצעותו הועבר המידע שהביא לפריצת [[כלא עכו]]. גוריון שימש גם קצין קשר של הארגון – היה אחראי על הקשר עם עיתונאים, ראשי עיריות ובעלי תפקידים ב[[הוועד הלאומי|ועד הלאומי]]. הוא עמד בקשר אישי כמעט יומומי עם ראש המטה של הארגון, תחילה [[שלמה לב-עמי|שלמה (לוי) לב-עמי]], ולאחר מעצרו של לב-עמי עם [[חיים לנדאו]], ובמידת הצורך אף עם [[מנחם בגין]].{{הערה|ראו: ארכיון מנחם בגין (תיק פ 20 – 9/ 14 בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב), ארכיון [[מרכז מורשת מנחם בגין]] ב[[ירושלים]].}} רוב בעלי התפקידים שאיתם עמד גוריון בקשר לא ידעו שהוא מילא תפקיד ב[[אצ"ל]] אלא סברו שהוא בעל קשרים בארגון בגלל שייכותו ל{{ה[[התנועה הרוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית}}]].

לאחר [[קום המדינה]] היה חבר ב[[תנועת החרות]], חבר מרכז התנועה עד שנת 1950 וחבר המועצה הארצית שלה. הוא כתב בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", המשיך את עבודתו ב[[הסתדרות העובדים הלאומית]] והיה ממקימי [[סיעת תכלת לבן]] ב{{ה[[ההסתדרות הכללית|הסתדרות הכללית}}]]. במקביל, התמסר גוריון לכתיבת ספרי זיכרון על תקופת המנדט הבריטי והמחתרות העבריות.