יהודית שמחוני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ירוק בקבוק (שיחה | תרומות) הוספת קישורים חיצוניים וקריאה נוספת |
ירוק בקבוק (שיחה | תרומות) תיקוני עריכה, סדר כרונולוגי |
||
שורה 20:
==ביוגרפיה==
שמחוני נולדה במושבה החקלאית היהודית נהר טוב שב[[פלך חרסון]], בדרום-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[אוקראינה]]), בתם השנייה של בתיה ומשה יבזורי (יבזריכין), [[תלמיד חכם]] מהעיירה [[ראסנה]] שב[[פלך מוהילוב]] ב[[רוסיה הלבנה]] אשר הפך ל[[ציונות|ציוני]] נלהב והטיף להגשמת חלומו של [[הרצל]] ב[[ארץ ישראל]]. לבד מיהודית היו לזוג עוד ששה ילדים: זרובבל (נולד 1900), מירל'ה (נולדה ב-1903 ונפטרה בגיל 10 ממחלה) בנימין (1905), יהודה (1908), לאה (1914) ודוד (1915). מאוחר יותר עברה המשפחה לעיירה בריז'נגוואטה (Bereznegovatoe) הסמוכה וחיה לסירוגין בעיירה זו ובנהר טוב. שמחוני למדה ב[[גימנסיה]]
בשנת [[1920]] נישאה למרדכי וסלינצקי והשניים החלו בניסיונות [[עלייה לארץ ישראל]] במסגרת קבוצה בהנהגתו של מרדכי – "הבריה". לאחר מסע שעבר דרך [[קישינב]], [[רומניה]] ו[[קושטא]] (כיום [[איסטנבול]]), עלו השניים לארץ ישראל ב{{ה|עלייה השלישית}} בשנת [[1921]]. לאחר עלייתם [[עברות|עברתו]] את שם המשפחה ל"שמחוני". הם נמנו עם מייסדי [[נהלל]], מושב העובדים הראשון בארץ ישראל, ופעלו להשגת [[סרטיפיקט|רישיונות עלייה (סרטיפיקטים)]] לבני משפחותיהם, אשר מרביתם (למעט זרובבל שנאסר בשל פעילותו הציונית, נשלח על ידי ה[[גולאג]] למחנה כפיה בסיביר ושם מצא את מותו בגיל 40, ומירל'ה) עלו ארצה בעקבותיהם בתוך שש שנים. בנהלל נולדו שלושת ילדיהם של יהודית ומרדכי – [[אסף שמחוני|אסף]] (1922), רוני (1925) ומנחם "אחיק" (1930).
שורה 34:
על רקע כישלונה של ההנהגה הציונית לבטל את גזירות [[הספר הלבן השני]], וההבנה כי יש להעתיק את מרכז הכובד של פעילות התנועה הציונית ל[[ארצות הברית]] לטובת גיוס תמיכה כספית ופוליטית, יצאה שמחוני בשליחות ראשונה מטעם תנועת הפועלות לארצות הברית, אך עם פרסום [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן של 1939]] סירבה להאריך את שהותה גם כאשר הוצע לה להיבחר ל[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] מטעם התנועה בה פעלה, והיא שבה לארץ ישראל מספר ימים לפני פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]].{{הערה|ספר יהודית שמחוני, עמ' 16.}}
ניסיונותיה של התנועה הציונית להפעיל לחץ על [[בריטניה]] לשנות את מדיניותה המשיכו ביתר שאת גם לאחר פרסום הספר הלבן השלישי, ובעקבותיהם הגיעו לשמחוני בקשות לחדש את שליחותה בארצות הברית למען מטרה זו. נוסף על כך, בתקופה זו סבלו יחסיה עם מרדכי מקשיים ומשפחתה התפצלה – מרדכי עזב, יחד עם בנו הקטן מנחם, לקיבוץ [[גבע]] השכן ואילו יהודית וילדיה, אסף ורוני, נשארו בתל יוסף. על הפיצול
{{ציטוט|תוכן=לא היה פירוד, כי המשכנו להיות משפחה ושמונו על קשרינו ההדוקים, [אך המשבר] כרסם בשורשי נפשי וביקשתי מפלט מהמלכוד שנקלעתי לתוכו.|מקור=ספר יהודית שמחוני, עמ' 16.|מרכאות=כן}}
שורה 48:
עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] התגייסה לשירות ב[[צה"ל]] וסייעה להקמת מטה ח"ן. שירתה כקצינת תרבות וסעד בדרגת [[רב סרן]].
לאחר פרישתה שבה לקיבוץ גבע על מנת לסעוד את הוריה. בתוך כך חלתה בתה רוני בסרטן, ושמחוני נותרה עמה בקיבוץ. בתקופה זו שימשה כמורה לאנגלית ולאחר מכן כמנהלת בבית הספר בקיבוץ. בשנת [[1954]] נפטרה רוני מהמחלה והיא בת 29. היא הותירה אחריה בעל ושני ילדים.
שמחוני שבה לפעילות ציבורית בשנת [[1955]] ושימשה בתפקיד חברת מזכירות מפא"י וחברה בוועד הפועל של ההסתדרות והוועדה המרכזית.
עם שובה משליחות זו, המליצה שרת החוץ, [[גולדה מאיר]], בפני מוסדות מפא"י על מינויה של שמחוני לתפקיד ראש המחלקה לקשרים בינלאומיים של ההסתדרות, כמחליפתו של ראובן ברקת שעזב את התפקיד בטריקת דלת לאחר שלא הצליח לשתף פעולה עם פנחס לבון. שמחוני מונתה לתפקיד ומילאה בשנים אלו תפקיד חשוב מאד בבניית יחסי החוץ של מדינת ישראל הצעירה, בעיקר בחיזוק הקשרים עם מדינות [[אפריקה]] שהשתחררו משלטון קולוניאלי וקיבלו את עצמאותן, על ידי הקמת בית ספר מיוחד עבור אזרחים ממדינות אפריקה החדשות בו עברו השתלמויות בנושאים שונים. כמו כן, ייצגה שמחוני את ההסתדרות בקונגרסים של מפלגות סוציאליסטיות במדינות שונות באירופה. עוד הייתה חברה גם בהנהלת "הקונפדרציה של האיגודים המקצועיים החופשיים", ושימשה גם כחברה במועצה הציבורית להנצחת החייל.
לאחר התעוררותה מחדש של פרשת "[[עסק הביש]]", בתחילת [[שנות ה-60]], הודח [[פנחס לבון]] מתפקיד [[מזכ"ל ההסתדרות]]. ההדחה עוררה גלים והביאה את דוד בן-גוריון לפרוש ממפא"י ולהקים את [[רפ"י]] בשנת [[1965]], ושמחוני הצטרפה אליו. בעקבות כך פרשה גם מתפקידיה בהסתדרות העובדים. פעילותה ברפ"י היית סמלית בלבד, ולמעשה היוותה את אחרית תקופת פעילותה בחיים הציבוריים.
| |||