|
|
|
ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו '''רבנן''' את הלכותיהם רק במקרה של '''וודאי'''. אך במקרה של '''ספק''' אין תקנה.
==הגדרת הדין==
דנו האחרונים מה יהיה הדין באדם שהסתפק באמצע [[תפילת שמונה עשרה]] באיזו ברכה הוא אוחז. דעת המחבר "[[חיי אדם]]"{{הערה|כלל כד}} היא שיעבור לברכה אותה ודאי '''לא''' אמר ומשם ימשיך הלאה, שהרי - [[תפילה]] היא מדרבנן וספק דרבנן הוא לקולא. לעומתו בספר "[[קהילות יעקב]]"{{הערה|סימן טז}} חולק ואומר שכיוון שישנו כלל בתפילת שמונה עשרה ש[[ברכות מעכבות זו את זו]] ממילא אם יסתמך כאן על הכלל שספק דרבנן לקולא, שמא לא אמר כמה ברכות ודילג עליהן וממילא תהא כל תפלתו לבטלה. [[הרב אלישיב]] מסביר את מחלוקתם בצורה זו: אם ספק דרבנן לקולא פירושו שנפסק הדין שאין צורך לקיים את אותו הדין, אמנם יצדק הקהילות יעקב. אך אםפירושאם פירוש הדין הוא שכיוון שיש ספק זה נחשב כאילו '''קיים''' את הדין ואין צורך לקיימו שנית, יצדק החיי אדם.
לפי שיטת ה[[מגן אברהם]], הכלל האומר כי בספק ברכות יש להקל ולא לברך מספק, מבוסס על כלל זה ש"ספק מדרבנן לקולא", אך רבים מהאחרונים חלוקים עליו.
|
