אירו-קומוניזם – הבדלי גרסאות

ב-[[25 בפברואר]] [[1956]] נשא [[ניקיטה חרושצ'וב]], יורשו של [[יוסיף סטלין]], את "[[הנאום הסודי]]" ב{{[[הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית|וועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית}}]], בו הוקיע את [[פולחן אישיות|פולחן האישיות]] שהנהיג סטלין ואת פשעיו. בנובמבר אותה שנה דיכאו הרוסים בכוח את [[המרד ההונגרי]]. אירועים אלה גרמו לירידה בכוחן של המפלגות הקומוניסטיות במערב. ב-[[1968]] [[הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה|פלשו הסובייטים לפראג]] ודיכאו שם את ניסיונם של הצ'כים לכונן סוציאליזם-בעל-פני-אנוש שכונה "[[האביב של פראג]]", פעולה שחידדה עוד את הקרע בין מוסקבה לבין השמאל האירופי. אותו שמאל אירופי חגג באותה שנה את מהומות הסטודנטים ב[[פריז]] ב[[מאי 1968]], שהתקיים במנותק מהנחיות ממוסקבה. המפלגות הקומוניסטיות, שהיו אמונות על תמיכה ללא-תנאי במדיניותה של מוסקבה, מצאו את עצמן יותר ויותר במצבים שלא איפשרו להן עוד להמשיך במדיניות של הסכמה בלתי-ביקורתית של מוסקבה.