פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 3 בתים ,  לפני שנתיים
 
==שלילת התארים בתאולוגיה וב[[כלאם]] המוסלמי==
תורת השלילה בגרסתו של פלוטינוס הגיעה לתאולוגים המוסלמיםה[[מוסלמים]] דרך ההתעניינות בכתבי [[אריסטו]]. חלק מכתבי פלטינוס תורגמו לערבית יחד עם פרשנויות הפילוסוף הנאופלטוני [[פורפוריוס]], ונקראו בטעות "התאולוגיה של אריסטו". לקובץ זה הייתה השפעה גדולה על הוגים מרכזיים כגון [[אל-כנדי]], על זרם ה[[מעתזילה]] ב[[כלאם]] ועל [[אבן סינא]], שהחלו להשתמש גם בתורת השלילה להצדקת אמונת האסלאם. דרך תרגום הכתבים הנאופלטוניים לערבית ודרך כתבי ההוגים המוסלמים הגיעה מתודה זו גם אל הפילוסופים היהודיים בימי הביניים.
 
לדברי [[שלמה פינס]], אבן סינא היה הראשון שיצא מחוץ להבחנות האריסטוטליות שבין עצם ומקרה, וטען כי האל הוא עצם שמקרים אינם חלים עליו כלל. גם "המציאות אינה מקרה שחלה עליו" ועל כן הוא "מחויב המציאות" היחיד.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = פינס, ש.|שם = המקורות הפילוסופיים של מורה נבוכים, בין מחשבת ישראל למחשבת העמים, עמ' 137|מו"ל = לפי ישפה, ר. 2007. עמ' 248|שנת הוצאה = }}}} האפשרות שישנו עצם שאינו מתואר על ידי מקרים הייתה תרומה גדולה של אבן סינא לצורת הוכחה זו, והיא שאפשרה לטעון שהעולם הגשמי כולו הוא מקרה נתון לרצון האל, ופתחה את הצהר הראשון לרמב"ם לנקוט בה באופן שיטתי{{הערה|פינס, ש. המקורות הפילוסופיים של מורה נבוכים. עמ' 138-139 כפי שמופיע אצל ישפה, ר. (2007) עמ' 211}}.
 
==שלילת התארים ב[[פילוסופיה יהודית|פילוסופיה היהודית]] בימי הביניים==